90 יום, 7000 קילומטר, 10000 תמונות

13-15.1.2010 :Torres Del Paine (חלק ראשון)

האוטובוס שיצא בצהרים מ-Punta Arenas הגיע כעבור שעתיים לעיירה המנומנת Puerto Natale. סיבת קיומה היחידה של העיירה בת 20,000 תושבים היא היותה בסיס היציאה ל-Torres Del Paines. טרק ה-Torres Del Paines, להלן הטורוסים, הוא הטרק ב-ה' הידיעה של צי'לה ויש שיגידו (ואנחנו ביניהם) בכל דרום-דרום אמריקה.

את הטרק ניתן לעשות בשתי גרסאות, הגרסה המעגלית (מסלול שלם) או גרסת ה-W. המסלול המעגלי אורכו 7 ימים ואת מסלול ה-W מדריכי הטיולים ממליצים לעשות ב-5 ימים ורוב הישראלים מספיקים לסיימו ב-4 ימים.

מדי יום, בשעה 16:00, חואן, מתנדב לשעבר בקיבוץ, מרצה על טרק הטורוסים. האוטובוס איחר ואנחנו איתו וכך פספסנו את ההרצאה. בלית ברירה, תחקרנו את בעלת ההוסטל והתייעצנו בסוכנויות טיולים. את מסלול ה-W, כך הסתבר, ניתן לעשות בשתי דרכים, ממערב למזרח או ממזרח למערב. אם אין רוחות עזות, כך המליצו, מומלץ לעשות את הטרק ממזרח למערב. חואן, אמרו לנו ישראלים שפגשנו כשקנינו כמויות אדירות (וכבדות!) של אוכל, ממליץ לטייל ממערב למזרח. החלטנו לטייל ממזרח למערב.

האוטובוס, שיצא בשעה 7:00 בבוקר מפורטו נאטלס, התנדנד ברוח. כשהאוטובוס עצר להפסקה קלה, האנשים שירדו מהאוטובוסים לא הצליחו להתקדם אל מול הרוחות העזות בנות ה-90 קמ"ש.

אחרי שעה וחצי הגענו לפארק. שילמנו את מחיר הכניסה השערורייתי (15K פזו לזרים, 5K למקומיים) והצטערתי שכאזרחות נוספת בחרתי באוסטרית ולא דבקתי בצד הצ'ילאני. הבוקר היה בהיר אבל מאוד לא נעים – הרוחות הקשו על ההליכה ועפר ניתז לפנים.

התחלנו לטפס מ-Hosteria Las Torres לכיוון Campenento Torres במעלה ההר, מתוך מטרה לדבוק בתוכנית המסלול הישראלית הקלאסית: ללון בקמפינג, להתעורר לפנות בוקר, לצעוד שעה עם עלות השחר ולראות את ה-Torres del Paine, העמודים הכחולים, עם הזריחה. התקדמנו באיטיות רבה בשל התיקים הכבדים שסחבנו. מטיילים רבים עקפו אותנו – חלקם עם תיקי יום (לגיטימי) וחלקם עם תיקים מסע גדולים כמונו (מרגיז).

Hosteria Las Torres

מזג האוויר התחלף במהירות. ענני סערה התכנסו וגשם החל לרדת. הרוחות הצליפו. בשלב מסוים לא הצלחנו פיזית להתקדם יותר אל מול הרוח. מצאנו מסתור והתכסנו במעילי גשם. ניסו לצאת מהמסתור ולהתקדם אך נענו יותר אחורה מאשר קדימה. חלק מהמטיילים שעקפו אותנו ירדו בחזרה. "No Passe" הם צעקו כשראו אותנו מסתתרים. זוג ישראליות שסבו על עקבותיהן סיפרו לנו כי המטיילים חוזרים כיוון שיש מעבר צר ובצידו קניון עמוק ומסוכן עד בלתי אפשרי לעבור אותו ברוחות העזות ובגשם. זוג אמריקאים שעברו אמרו שאמנם המעבר מאוד מסוכן, אבל אפשרי אם ממתינים להפוגה ברוחות. התלבטנו האם להמשיך או לסוב על עקבותינו.

החלטנו לדחות את הקץ – להתקדם עד המעבר ולהחליט במקום. התחלנו להתקדם ואובדן בנפש ראשון התרחש. כיסוי הגשם של מיכל, הכיסוי שהשוויצרים הצילו בחירוף נפש, נפל קורבן לרוחות. מצאנו מחסה ואילתרנו כיסוי זמני. התקדמנו לאט, כפופים כנגד הרוח, עם משקל של יותר מ-20 ק"ג בכל תיק. הגשם הצליף בפנים. הלכנו לאורך שביל צר שבצידו קניון עמוק, אך בשל הגשם והערפל ששרר לא ראינו מהו עומקו.

הגענו למעבר – עיקול צר שבשל הטופוגרפיה יצר מנהרת רוח אדירה. חיכינו שיגיעו עוד מטיילים וינסו לחצות איתנו על מנת שיהיה מי שיודיע על מותנו. המתנו בסבלנות יחד איתם עד שאר הכושר, הפוגה קצרה ברוח שניצלנו אותה לעבור את העיקול בזחילה והאחזות באבנים.

אחרי כשעה וחצי של הליכה נוספת בגשם שוטף הגענו לאמצע הדרך – Refugio Chilleno. נכנסנו לבקתת ההרים שהייתה מאוכלסת עד אפס מקום במחפשי מקלט. השעה הייתה 14:00, אבל לא ניתן היה לדעת זאת לפי האפלוליות מחוץ לבקתה. המתנו עד יעבור זעם ברפוחיו תוך שיפור עמדות והתקדמות הדרגתית לכיוון האח שבמרכז הבקתה.

הזעם לא עבר. בשעה 17:00 ויתרנו על המשך ההתקדמות להיום ויצאתי להקים אוהל. דא עקא, בסיום הקמת האוהל התברר שכיסוי הגשם מעט מיותר. כתוצאה מהגשם השוטף התוצר הסופי היה חצי אוהל-חצי אמבטיה. במשך חצי שעה נוספת עמלתי על הקמת צנרת מאולתרת לאוהל וייבושו במגבות נייר.

מספר ישראלים ייבשו בגדים על האח ברפוחיו. אחד מהעובדים העיר להם והם הסירו אותם, כמובן עד שהוא הפנה את המבט מאליהם. הם נתפסו מיד ותגרה כמעט התפתחה במקום. למעשה, למרות שלא היינו מעורבים בתקרית אך דיברנו עברית איתם, כמעט ולא נתנו לנו להשתמש בשירותי הרפוחיו. מסקנת ביניים: אם אתה לא ה"ישראלי המכוער", אל תדבר עם כאלו.

הגשם לא פסק עד הבוקר. זה לא יפתיע אף אחד אם נודע שלמרות התכנון המקורי, לא התעוררנו לזריחה כמתוכנן. ראשית, כיוון שהיינו מרוחקים כשעה הליכה מיעדנו לליל אמש ושנית כיוון שלא האמנו שנקום לבוקר בהיר ויפה כל כך.

צעדנו כשעתיים עד הטורסים. כה מרהיב. נפלנו על בוקר פוטוגני, במזג אוויר מושלם, בוקר צח וחד. אירוע נדיר.

חזרנו במשך שעתיים, אכלנו צהריים והתכוננו לצעוד ליעדנו הבא – Campenento Italiano. הדרך המובילה מ- Campenento Chilleno מכילה קיצור דרך דרמטי שמקצר את זמן ההליכה מ-7 שעות ל-4 שעות. כך לפחות בתאוריה, כיוון שאנחנו לא הצלחנו לצעוד בו. חלקית באשמתנו, חלקית באשמת מרתוניסט אמריקאי שהכרנו יום קודם. לזכותו יאמר שהדרך השגויה הייתה מאוד יפה.

הגענו בשעה 9 בערב – אבל לא ליעדנו. עצרנו כשעתיים הליכה לפני Campenento Italiano ב-Refugio Cuernos. זה היה יום נורא. הגרביים נדבקו לעור האדום והצרוב משפשפות. פצעי דם פתוחים, יבלות ושלפחויות בכפות הרגלים. הברכיים כאבו. לעומתן, הכתפיים לא כאבו – הן לא הורגשו יותר. תוצר ההליכה המאומצת של 11 שעות עם משקל של יותר מ-20 ק"ג על הגב.

קרסנו. למרות שמדובר ב-Refugio היפה ביותר שביקרנו בו בטורסים, אחרי 13 שעות של הליכה לא היינו מסוגלים לעשות כלום. התמוטטנו בשקי השינה.

הכאב לא עובר טוב בתמונות, ובכל זאת, לא ננטוש אתכם בלי תמונות מהיומיים הראשונים בטורסים (מסך מלא):

Vodpod videos no longer available.



מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s