90 יום, 7000 קילומטר, 10000 תמונות

18.1-20.1 : El Calafate

קמנו תשושים מהטרק. אכלנו ארוחת בוקר נאה ואת שארית הבוקר בילינו בנסיון למציאת הוסטל ב-El Calafate שבארגנטינה, יעדנו הבא, ללא הצלחה יתרה.

לפני שעוזבים, עוד קצת מפורטו נאטאלס

El Calafate נחשבת לאחת משתי מהעיירות היקרות בארגנטינה (השנייה היא El Chalten). בימי הקיץ היא עמוסה להתפקע בתיירים. ההוסטל היחידי שהייתה בו מטה פנויה היה Che Lagarto, כנראה בגלל כשל טכני באתר האינטרנט של ההוסטל שבעקבותיו לא ניתן היה להזמין חדר. לרוע המזל, גם טלפונית לא ניתן היה לבצע הזמנה. בלית ברירה שמנו את מבטחנו באל ונסענו ללא חדר מוזמן לאחת מהעיירות המבוקשות בארגנטינה.

הספקנו עוד להסתבובב קצת ב-Puerto Natales לפני שעלינו על האוטובוס שיצא ב-15:00 והגיע בשעה 22:30 ל El Calafate. מהרנו למלון והתאכזבנו, לא בפעם הראשונה, מהאל – לא היה חדר, מיטה או סדין פנויים. בהוסטלים בסביבה החדר הפנוי היחידי היה גרסה משונמכת לתא כלא טורקי. נואשנו ופנינו לפקיד הקבלה ב-Che Lagarto לסיוע. הוא מצידו הצליח לאתר חדר בהוסטל מרוחק, לא מוכר, אבל במחיר מאוד ארקטיבי (120 פזו). בלית ברירה, פנינו אליו.

חוזרים לארגנטינה

יש תמורה לאגרה. וכשאין הרבה אגרה, אין הרבה תמורה. ההוסטל היה בין מוזנח מאוד למזעזע לחלוטין, אבל בשעה 24:00 בלילה אנחנו לא בררנים.

עם היקיצה מהרנו חזרה ל- .Che Lagarto הפעם היה חדר. רכשנו דרך ההוסטל כרטיס נסיעה לפארק Los Glaciers, לקרחון Perito Moreno, לאוטובוס שהיה אמור לצאת בצהרים. בשארית הבוקר טיילנו בעיירה.

 

Perito Moreno

פארק Los Glaciers, "הקרחונים", הוא הסיבה לקיומה של עיירת התיירים El Calafate, והסיבה העיקרית לקיומו של הפארק הוא הקרחון Perito Moreno, אחד מהקרחונים היחידים בעולם שנעים ומתרחבים. זוהי אולי תופעה מעניינת מבחינה גאולוגית, אך העניין התיירותי מגיע ממקום אחר – הקרחון נמצא במרחק של כמה עשרות מטרים בלבד מהיבשה, מה שמאפשר מספר נקודות תצפית מעולות. שם נוסף בו Perito Moreno מוכר הוא "הקרחון המתנפץ". מעת לעת מתנתקות פיסות קרח ענקיות וקורסות בהוד והדר לתוך האגם שמסביבו. מחזה מרהיב.

לאחר כחצי שעה של נסיעה מ- El Calafate נכנסנו לפארק הקרחונים. כצפוי מזג האויר לא הכזיב וממזג אויר שמשי ויפה מחוץ לפארק נכנסנו למערכת מעוננת, גשמית וקודרת בתוך הפארק. המעבר בין יום מדברי בהיר בעיירה לבין יום חורף קודר מתרחש בתוך מספר דקות ועל פני קילומטרים בעבר. כפי שלמדנו בעבר – הקרחונים מרשימים, אך מזג האויר בקרבתם רחוק מקילוסים.

 

לאחר כשעה-שעתיים של ביקור במתחם, בשעה 4 אחה"צ לערך, תחושת מיצוי אחזה בנו. לרוע המזל, האוטובוס חזרה יוצא רק בשבע בערב. מספר שעות בהינו בקרחונים נושרים למי האגם תחת טפטוף טורדני ומיד כשהאוטובוס הגיע זינקנו עליו ראשונים.

הוסטל Che Lagarto מאוד אסתטי, והחדר הוא החדר היפה ביותר שהיינו בו, אבל על היופי מפצה הרעש.

תמונות היום ואתמול (מסך מלא):

Vodpod videos no longer available.

בשבע ורבע בבוקר למחרת אספה אותנו ההסעה חזרה לפארק Los Glaciers. הספקנו לאכול ארוחת בוקר משובחת (יחסית להוסטל) ועלינו להסעה עם קבוצת יפניות. יעדנו היום היה שיט קרחונים – האטרקציה השנייה בחשיבותה בפארק. הספינה ששטנו בה הייתה מהודרת למדי, ספינת קרוז בעלת 2 מפלסים.

גשום וקשה לצלם. אנחנו משייטים בין חלקי קרחונים צפים. גודלם כמשאית ומעלה.

במסגרת השיט מבקרים בשלושה קרחונים, כאשר האחרון הוא ה-Perito Moreno, שהפעם נראה אותו מכיוון האגם. רק כשמתקרבים אליו, נפסק הגשם למחצית השעה, העננות מתפזרת ואנו חוזים בו במלוא הדרו.

חוזרים למלון ומטיילים עוד קצת בעיירה. קונים אמפנדס ומבררים עם ישראלים שמגיעים מהצפון על המשך הטיול. שם אחד חוזר ונשנה – ברילוצ'ה.

מסך מלא

Vodpod videos no longer available.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s