90 יום, 7000 קילומטר, 10000 תמונות

26.1-27.1 – קרטרה אוסטרל, חלק 2: Cochrane, Cerro Castillio ו- Coihaique

השכם בבוקר מהרנו למוסך לטפל בגיר השבור. המוסכניק מלמל משהו בספרדית והורה לנו לחזור ב-12. בינתיים ניסינו ליצור קשר עם חברת ההשכרה. שלחנו אמיילים לחברה מהספריה הציבורית שליד המוסך. מדוע הספריה הציבורית נמצאת ליד המוסך העירוני? בעיירה מסוג וגודל זה, כל נקודת ציון נמצאת ליד כל נקודת ציון אחרת. נציגת חברת ההשכרה לא השיבה למייל. התקשרנו וביקשנו שיתקשרו למוסך. לא התקשרו. התקשרנו שוב וצעקנו עליהם (בספרדית!). הם אמרו שננסה לטפל בבעיה והם יחזירו לנו את הכסף לאחר מכן. נניח.

בשעה 12:00 האוטו היה מוכן. העמסנו את הקניות ופנינו צפונה. לאחר כחצי שעה נסיעה תחושת דג'וו קלה – הגיר שוב רופף. למזלנו, שוב בהילוך שני. דא עקא, הקרטרה אינה כביש רחב במיוחד, מצידה האחד תחומה בהר ומצדה שני בתהום, כך שהמשימה להסתובב במקום בהילוך שני הופכת לאתגרית במיוחד. אין להאט יותר מדי, אין להאיץ, וחייבים לבצע את הפנייה בדיוק בתזמון הנכון אחרת צפויה רחיצת רכב פנימית וחיצונית במימי הנהר.

חוזרים זועמים למוסך. המוסכניק שוב ממלמל משהו בספרדית על ה-Plancha (דיסקה) של ההילוכים. כעבור חצי שעה הרכב מוכן, ואנו מצפינים לכיוון Cerro Castillo.

שוב עוברים ליד נופי אגם General Ferrara. שוב עוצרים לצלם כל דקה. מ-El Maiten ממשיכים צפונה דרך Rio Tranquilo, שם אנו מנהלים שיחה בתחנת דלק עם זוג דתיים על ענייני כשרות בקרטרה. אנו מפספים את מערות השיש (ורטרואקטיבית נאמר לנו שטוב שכך), ומגיעים בשעת בין ערביים ל-Cerro Castillo.

הגשם והעננות שליוונו אותנו משעות אחה"צ (כרגיל, קרחונים) נעלמים. את Cerro Castillo, ההר שבראשו "טירה", תצורת אבן מרשימה, אנו רואים בשעת הדמדומים. הזדמנות נדירה לעשות תמונת HDR.

Cerro Castillo אבל לא ב-HDR

מגיעים לכפר Villa Cerro Castillo. נכנסים לפונדק על אם הדרך, שכמובן מפוצץ בקבוצת ישראלים. שמעו של המקום נודע רק בעברית, ומעט מאוד מטיילים זרים נמצאים פה. למעשה, לא נתקלנו באף זר. הפונדק מלא, והם שולחים אותנו למנואל.

תמונת HDR

אחת מהאטקציות העיקריות ע"פ מדריך ה-"קרטרה לישראלים" הוא טיול הסוסים של מנואל. מנואל הוא הסייס המקומי, והודות לאוכלוסייה המקומית דובר עברית בינונית. טיול הסוסים נע בין שעה-שעתיים (דליל מדי) לבין שבע שעות (אוי, כואב). הסוסים אינם מבינים הוראות ניווט בספרדית ויש לתת להם הנחיות בעברית בלבד. בניגוד לדעה המקובלת, יש סוסים שמדברים עברית, אבל הם נמצאים בצ'ילה. נרשמנו לטיול סוסים בין ארבע שעות למחרת (23K פזו) הכולל הליכה של שעתיים ווויתרנו על האסאדו האופציונלי בסוף הטיול, מעשה ידי אימו של מנואל.

מנואל מנסה לסדר לנו מקום לינה. אנו עוקבים אחריו ברחובות Cerro Castillo, אם אפשר לכנות את הסמטאות המזוהמות כך. כפר מוזנח ועלוב. לאחר כמה נסיונות כושלים מאתרים זוג מיטות מטונפות אצל צמד קשישים נחמדים. מבשלים ארוחת ערב במטבחם (על האח-תנור), קונים לחם ביתי, הולכים לישון ומנסים לא לחשוב יותר על מצעי המיטה.

ב-8:00 בבוקר אמור להתחיל טיול הסוסים. מנואל מגיע ב-8:15. נוסעים לאורווה ומצוותים לסוסים. הסוסים ספק בשאנטי ספק בשלבי גסיסה מוקדמים. בקושי סוחבים את העליה שאיננה מתונה כלל ועיקר. מזג האוויר מעונן עד קודר, אך לעת עתה אין גשם.

רוצה להיות המנחה שלי?

מגיעים לאזור הפסגה ויורדים מהסוסים. בשלב זה מנואל וצמד מרעיו מוכיחים כי אף אם סוסיהם קטטונים, הם, לעומת זאת, בכושר פנטסטי. אנו מזדנבים מאחוריהם, מנסים להדביק את קצב ההליכה. מגיעים לפסגה, אך ה"טירה" מכוסה בעננים. צופים ללגונה בפסגה וקופאים מקור. אחד מהישראלים מוציא פק"ל קפה, שלא מקל במיוחד.

בדרך חזרה מתחיל גשם שהולך ומתגבר. עטופים במעילי גשם אך חשופים בפנים, אנו נעים בין הטיפות. הסוסים התעוררו דווקא עתה ומדי פעם פורצים בספרינט קליל ובעיקר כואב. אנו מגיעים לאורווה ומתחבאים בתוכה עד שההסעה תגיע.

וממתינים. וממתינים. וממתינים. אחרי 40 דקות אשתו של מנואל נזכרת בישראלים הרטובים באורווה ואוספת אותנו. אנו נפרדים מכל הישראלים ומתכוננים להמשיך בדרכנו צפונה.

אבל רגע. איפה המפתחות לרכב? חיפוש קדחתני לא מעלה דבר. היתכן שהם נפלו בטיול? השעה כבר 15:00, בחוץ גשום, מעונן וקר. מחשבת זוועה חולפת – איך נמצא את המפתחות לאורך המסלול שעל הסוסים נמשך 6 השעות? ואם לא נמצא, איך נשיג פורץ רכב באמצע השממה? 10 דקות של פאניקה עוברות בחיפושים.

לפתע אשתו של מנואל נכנסת ובידיה זוג מפתחות. הם נשכחו באוטו. לא זכורים לי עוד הרבה מקרים שהודיתי לאל ששכחתי את המפתחות באוטו.

ממשיכים צפונה לכיוון Coihaique. הדרך סלולה. הגשם הולך ומתמעט ככל שאנו מתרחקים מהקרחונים ומתקרבים לאזור החקלאי של Coihaique, בירת הקרטרה והעיר הגדולה באזור. אנו מגיעים בשעה די מוקדמת ופונים למרכז העיר, ללשכת התיירות.

סוף סוף עיר. אמנם לא ניו יורק, אך עדיין עיר בת 50,000 תושבים, מוקפת באזור חקלאי יפהפה. יש הקלה מסוימת בתחושת החזרה לציויליזציה, ובמיוחד בעובדה שכאן יש תופרת. המכנסיים מתוקנות בעלות זניחה בכניסה לסופרמרקט מכובד (הללויה!). עוד בעיר: שירותי כביסה!!

אנחנו מנצלים את ההזדמנות וסועדים במסעדת דגים ומגלים שאנחנו עדיין בטריטוריית הסלמון. המסעדה מומלצת ע"י בעלי ההוסטל, פחות על ידינו.

כרגיל, מבחר מתמונות היום. ושוב כרגיל – קישור לצפיה בתמונות במסך מלא שאף אחד לא יפנה אליו.

Vodpod videos no longer available.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s