90 יום, 7000 קילומטר, 10000 תמונות

1.2-3.2 – Bariloche: Cerro Lopez, Circuito Chico

אז מה יש לעשות בברילוצ'ה? מסתבר שלא מעט. ובהגיעך לעיר מסוג זה, ראוי להקדיש מעט זמן לאיסוף מודיעין לצורך בירור מדויק של הגדרת "לא מעט".

ברילוצ'ה שוכנת על גדות אגם Nahual Huapi, במרכז הפארק הנושא את אותו שם. ברילוצ'ה היא מה שטבריה הייתה אמורה להיות – עיר קיט מקסימה לצד אגם, שלווה, אסתטית, נקייה, מסודרת. במרכז העיר, גלידריות, שוקולדריות וחנויות ביגוד.

לאחר חקירת שב"כ קצרה על פקיד הקבלה ההוסטל קיבלנו אוריינטציה כללית ומידע בסיסי. בהתאם להמלצות, החלטנו לצעוד לאורך האגם למרכז העיר ולטייל בהמשך היום ב-"קילומטר ה-17" וב-"קילומטר ה-18".

כיוון שהאטרקציות התיירותיות מפוזרות לאורך הכביש הצמוד ברובו לאגם, הם ממוספרות במרחקן מנקודת ציון שרירותית בכביש. הק"מ ה-17, הידוע גם כ-Cerro Campanario, הוא אתר סקי שבימות הקיץ משמש כנקודת תצפית פנורמית. הק"מ ה-18 הוא למעשה צומת T, שבקרבתו ממוקמות מספר חנויות להשכרת אופנים. מכאן יוצאים לטיול אופניים לאורך הכביש המתפתל לצד האגם והפארק Nahual Huapi. הטיול נמשך בין מספר שעות ליום שלם, לאלו שחוזרים חיים.

מפת ברילוצ'ה. מימין: מרכז העיר

אבל ראשית, מרכז העיר. צעדנו ברגל מההוסטל, מרחק 20 דקות הליכה, רובן לאורך האגם. אחרי הטיול במרכז, נסענו באוטובוס (30+ דקות) לאורך החופים המרהיבים של האגם עד לק"מ ה-17. כדי להגיע לנקודת התצפית יש לקחת רכבל או לחילופין לטפס ברגל במשך כ-30 דקות. כמובן שטיפסנו ברגל, באחת מהעליות המשופעות שנתקלנו בהם. נעלנו נעלי ספורט, שהתמלאו באדמת האפר החום. בסוף העלייה, תצפית מדהימה על הפארק. אולי בגלל מזג האויר, אולי בגלל שהייתה זו הפעם הראשונה שראינו את הפארק וברילוצ'ה במבט פנורמי, אבל זו הייתה ללא ספק התצפית הפנורמית השנייה המרשימה ביותר בארגנטינה (מהי הראשונה? רמז: עד סוף הקריאה תגלו).

משם ירדנו בדידוי מהיר בשיטת האלכסונים. שיטת האלכסונים היא פטנט מקורי, שאילו היה מתפרסם בז'ורנל ראוי ללא ספק היה מזכה את ממציאו (קרי, אותי) ב-Ig-Nobel בתחום רפואת הספורט. הפיתוח העיקרי הוא זגזוג המאפשר ירידה מהירה בריצה קלה ללא סכנת החלקה וללא עומס מיותר על הברכיים.

משם המשכנו לק"מ ה-18, מרחק 10 דקות הליכה רגלית. רכשנו בבוקר אותו יום בהוסטל voucher לחברת השכרת האופניים לשעה 14:00, זו השעה בה מחיר ההשכרה יורד בחצי. פספסנו את החברה בה היינו אמורים לשכור, אך הגענו לחברה אחרת, שהציעה לנו מחיר אטרקטיבי משמעותית (מסקנה חוזרת: לא להזמין דבר ישירות מההוסטל). למרות זאת, בשל נקיפות מצפון ויתרנו וחזרנו לחברה המקורית. התאימו לנו אופניים, קיבלנו הדרכה קצרה על המסלול והופ עלינו על האופניים.

ומייד נפלנו. פיט נפלה בעת שמדדה את האופניים ונחבלה בידה, שהאדימה והכחילה לסירוגין. הבחורה החביבה והפטפטנית יתר על המידה מההשכרה מיהרה להציע תחבושת וקרח, ואנו בקשנו לדחות את טיול האופניים למועד אחר. הפטפטנית הסכימה ללא סייג.

חזרנו למלון וניצלנו את שארית היום למנוחה. בערב הכנו ארוחת ערב משובחת: סלט חסה ופלפל , טרוצ'ה ותפוחי אדמה אפויים במטבח ההוסטל (מטבח מעולה, מצויד היטב) והקדמנו לישון.

תמונות היום (במסך מלא):

Vodpod videos no longer available.

במרכז העיר ברילוצ'ה נמצא Club Andino, לשכת תיירות יעודית לטרקים. יום קודם ביקרנו שם והם המליצו לנו על שני טרקים חד-יומיים: הראשון, Refugio Lopez, והשני, Refugio Frey. הראשון אמור היה להיות קצר יותר ומעט קל יותר, ומשיקולי היד הפצועה בחרנו להתחיל בו.


השכמנו מוקדם לארוחת בוקר בה התחזרנו כראוי ונסענו באוטובוס לכיוון Cerro Lopez (40+ דקות). הרפוחיו נמצא במרחק 3 שעות הליכה. התחלנו לטפס במעלה דרך משופעת ביותר. נתקלנו בקבוצה של נערים ונערות בגילאי בר-מצווה, בספק טיול תנועת נוער שטיפסו גם הם, ובקצב מטורף. האגו התעורר, ואף אנחנו הגברנו קצב. לקראת סוף העלייה עקפנו אותם, והרגשנו מרוצים עד מאוד. הגענו לרפוחיו אחרי שעתיים של הליכה מאומצת וגילינו שניתן היה להגיע לרפוחיו בג'יפ.

שתינו שוקו וכרסמנו עוגיות. כיוון שעוד מוקדם היה חשבנו להאריך את הטיול ולהמשיך לטפס בהר, עד Pico Turista ולחזור על עקבותינו כיוון שהמעבר ל-Bahia lopez, המשך המסלול המעגלי, היה סגור בשל השלגים. הנער ברפוחיו העריך את הסיפור בשעתיים טיפוס ושעה וחצי ירידה. בשעה 11 בבוקר, זו נראתה לנו הארכה סבירה.

המשכנו ללכת. למען הדיוק, יש להודות שללכת זה פועל מטעה שמסתיר את העובדה שהיה מדובר בטיפוס הרים. מצאנו את עצמנו מפעילים פחות את הרגליים ובעיקר את הידים בטיפוס צוקים חופשי. באמצע הטיפוס הגענו לנקודה בה המסלול התכסה שלג שלא ידענו כיצד לחצותו. חשבנו לחזור. באותו זמן הגיעה קבוצה של מטיילים מלמעלה ונראו מתלבטים באותה סוגיה. לבסוף החליטו לחצות את המצוק המשופע ע"י החלקה על אחוריהם. אחד מהם היה ישראלי שהעריך את הטיפוס מעלה בשעת הליכה נוספת והגדיר אותו שווה ביותר. למרות שבשלב זה כבר צעדנו שעתיים החלטנו לנסות.

במרכז למעלה: מתאבד שיעי

ככל שטיפסנו עוד, הצוקים נהיו יותר תלולים וסימוני הדרך נדירים. הנוף פיצה – תצפית על כל אגם Nuhual Huapi, לגונה שקועה בשלג, פנורמות מהממות. נאנקים, ראינו את בני המצווה, הצופים הצעירים משתרכים מאחורינו ואמרנו שאנו לא נתקפל ראשונים.

לבסוף ראינו את הפסגה. מסתברא כי לא הלכנו ל-Pico Turista, אלא טעינו המשכנו עד הפסגה של Cerro Lopez. כשהגענו לפסגה ולקו פרשת המים, נפרש בעינינו כל פארק Nuhual Huapi. מקדימה, ניתן לראות עד הטרונדור והר הגעש אוסרנו שבצ'ילה. משמאלנו, רכס ההרים המרכזי של הפארק. מאחורינו, האגם וברילוצ'ה. זוהי, לפחות מבחינתנו, נקודת התצפית הפנורמית המרשימה ביותר בארגנטינה.

היה קשה להפרד, אבל ירדנו בשחיקת שיניים וברכיים. בדרך ראינו את קבוצת בני עקיבא נשרכת בקושי רב למעלה והרגשנו עוד יותר טוב. אחרי שעתיים (ב-15:00 לערך) של ירידת צוקים הגענו לרפוחיו. עצירה קלה, ומכאן ירידת דידוי מהיר עד לתחנת האוטובוס למטה, שם לקחנו אוטובוס חזרה (~17:00).

היה יום מתיש, אבל מרשים ביותר, שבאופן ראוי הסתיים ברבע קילו גלידת Jauja.

תמונות היום:

Vodpod videos no longer available.

מותשים מהטיול אמש, התמרחנו בהוסטל עד 11 ויצאנו להסתובב בעיר. בדקנו חנויות לציוד טיולים (מחיר סביר, מעט זול מהארץ, אך לא משמעותית יותר זול והאיכות עלומה) וטחנו שוקולדים בממושקה.

לקראת הצהרים נסעו לק"מ ה-18, לנסיעת האופניים שהתחילה ומייד הסתיימה בהתרסקות בפעם הקודמת. ה-Circuito Chico הוא מסלול רכיבה (או הליכה למזוכיסטים) סלול אספלט אך עם תנועה מכוניות דלילה. ממוקם מזרחית לברילוצ'ה, הוא חוצה את פארק Nahual Huapi לאורך 20-30 ק"מ.

ההתחלה הייתה יפה, מזג האוויר האיר פנים וכשעברנו ליד Cerro Lopez המושלג היינו גאים בעצמנו עד מאוד על הפסגה המשולגת שכבשנו אמש. ב-Punto Panoramico עצרנו והתבוננו על מלון ה-Llao Llao. התחיל טפטוף. כשהתקרבנו לColonia Swissa- הטפטוף התקדם לגשם. עצרנו מתחת לעץ ואכלנו צהרים. הגשם התחזק. מכוסים במעילי גשם, המשכנו לרכב. ללא כפפות, הידים הרטובות קפאו ברוח. עצרנו כל 15 דקות להפשיר את הידים. סבל טהור.

לקראת Bahia lopez הגשם פסק, אבל אנחנו רק רצינו לסיים עם הרכיבה. המשכנו ללא עצירה עד ל-Llao Llao, ומשם בהנאה מסוימת עד לנקודת השכרת האופניים.

פקידת הקבלה החביבה-בצורה-מעצבנת ראתה כי אנו רטובים וקפואים והציעה לנו מאטה. זו הייתה לנו ההתקלות עם המשקה האקזוטי בפעם הראשונה. מאטה הוא תה עשבים פטגוני. הוראות הכנה: מוזגים לכוס עץ/מתכת קדרתית תערובת עשבים Yerba mate. ממלאים במים רותחים, מוסיפים סוכר אם רוצים, לוגמים בקשית ומעבירים לבא בתור הלוגם מאותה קשית. ממלאים מים, וחוזר חלילה. הטעם מר. מאוד מר. אם מוסיפים סוכר נוצר ניגוד מעניין בעיני ועדיין מגעיל בעיני מיכל.

לקראת הערב בברילוצ'ה הלכנו לאכול במסעדת הישראלים La Parrilla de Tony. מדוע מסעדת הישראלים? כי היא אחת מהמסעדות הראשונות שאימצו את מסורת ההנחה לישראלים במעין אנטישמיות ברוורס. בעמוד הראשון בתפריט כתוב (בעברית בלבד) "10% הנחה לישראלים", ובעל הבית מסתובב ושואל "מה שלומך?" במבטא משעשע על מנת לזהות מי מהסועדים שייך לעם הנבחר.

המסעדה עצמה בינונית ביותר. מהאוכל לא נהנינו, אבל החשבונית עליה נרשם 10% anaja נהפכה לאיקון קנוני.

כמתחייב מחוקי המקום קינחנו גם יום זה ברבע קילו גלידת Jauja.

תמונות היום (במסך מלא):

Vodpod videos no longer available.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s