90 יום, 7000 קילומטר, 10000 תמונות

4.2-7.2 – Bariloche: שבעת האגמים, Refugio Frey

יום קודר. גשם מטפטף בחוץ והתחזית למחר לא מבטיחה. ביחד עם קבוצת הישראלים שפגשנו בהוסטל לפני כמה ימים, אנחנו מחליטים לנסוע למסלול שבעת האגמים. אם כבר גשום, אז שיהיה גשום באוטו.

"שבעת האגמים" היא דרך נוף היוצאת מברילוצ'ה צפונה, העוברת דרך מספר משתנה של אגמים (לעולם לא שבעה) ומסתיימת בסאן מרטין דה לוס אנדס. טיול רכב של יום-יומיים, וחזרה לברילוצ'ה.

ביחד עם אינה (ילדה קטנה ומעצבנת) ועידו (תכנת שתכנת לו את כל הקריירה, כולל נקודות המפנה, כבר בגיל 29) יצאתי לסקור את שוק השכרת הרכב בברילוצ'ה. החברה היחידה שהיה לה רכב לששה אנשים לאותו יום הייתה חברה מקומית יקרה להחריד (Aopen). לאחר נסיון כושל למצוא אלטרניטבות יצאנו לדרכנו מסניף החברה רק בשעה 15:00.

את שאר הנוסעים אספנו בהוסטל: אתי (בחורה חביבה שאוהבת "להרגיש" ערים למשך עידנים גאולוגיים, חברתה של אינה), איתמר, פיסיקאי לשעבר ואיש מעצבן במיוחד, וכמובן פיט.

נסענו לחוף האגם הראשון, Nahual Huapi, עד שהגענו ל-La Angostura, עיירת הקיט של עיר הקיט ברילוצ'ה. שוב שוקולדים (יקרים מאוד), מאפים (יקרים וקטנים) וחנויות מותגים. הגשם לא פסק לרגע, ונענו ממדרחוב מקורה אחד למישנהו עד שאינה ואתי יגמרו "להרגיש את העיר". הם לא סיימו, אבל אנחנו והאחרים אלצנו אותם להמשיך להרגיש את העיר בהזדמנות אחרת.

עידו החליף את אתי בנהיגה, החלטה שהורידה את מפלס דפיקות הלב באוטו. אחרי טעות ניווט קטנה שבעקבותיה הגיענו לצ'ילה (או לפחות למעבר הגבול) אך ראינו אגם נוסף (Lago Totoral), הגענו לדרך ריפיו. לאורך הדרך אגמים שכמותם ראינו רבות בעבר. האגמים די דומים האחד למשנהו ומזג האויר הגשום לא הוסיף לעניין.

הגיע הערב וחיפשנו מקום ללון, או למעשה לקמפינג. מעט המקומות שעברנו בהם היו או יקרים או חצופים (תוספת תשלום עבור מקלחת בת 5 דקות). המשכנו בחשכה, עד שראינו אוהלים בצד הכביש. פנינו לידם, והקמנו פרטית את המאהל.

בבוקר ראינו שלט כי אין להקים אוהלים במקום. אבל בכנות, ראינו זאת רק בבוקר.

הבוקר במאהל הלא-חוקי

הקדמנו להשכים קום, כדי לנצל ככל שניתן את זמן הרכב. הבוקר נפתח עם מזג אויר משופר. הגשם פסק, ואת מעט האגמים שראינו במשך הדרך ראינו לשם שינוי באור שמש. בשעה 9:00 בבוקר הגענו לSan Martin de Los Andes-, העיירה שמסמנת את סוף המסלול הרשמי של שבעת האגמים.

הערת היועץ האמנותי: לא מצאת ספר בארגנטינה?

פרט לפיט ואני, הקבוצה בילתה את השעה שקבענו עד ליציאה חזרה בארוחת בוקר בבית קפה. בעינינו, זה היה תמוה להגיע לעיירה כדי לשבת שעה בבית קפה ולא להסתובב כלל בה. אבל מצד שני, הם היו די תמוהים בעינינו, כך שאולי זה מסתדר.

נסיעה מהירה עד לברילוצ'ה. 14:45, בכניסה לברילוצ'ה פקק. 15:00, שעת החזרת הרכב המיועדת. אנו מגיעים להוסטל, אבל לא עוצרים. מתדלקים תוך כדי פריקת המטען האנושי והדומם. ממשיכים בנסיעה היסטרית ומגיעים לחברת השכרת הרכב במרכז ברילוצ'ה ב-10 דקות איחור, אבל למזלנו אין שם אף אחד. ממתינים עוד כ-10 דקות עד לנציג החברה ומחזירים את הרכב.

בדרך חזרה אני עוצר וקונה טרוצ'ות (פורל) ותפו"א ופיט ואני מכינים ארוחת אחה"צ מלכותית.

סיכום שבעת האגמים: מיותר לכל מי שנמצא בפטגוניה יותר משבועיים. ולראייה, תמונות מהטיול בן היומיים (במסך מלא):

Vodpod videos no longer available.

למחרת בבוקר, יום חשוב ומיוחד, יום ההולדת שלי. התחזית מבשרת על סופה רצינית. בהוסטל שהיינו בו עד עתה (Tango inn soho) אין חדרים פנוים ואנו עוברים בבוקר להוסטל Marcopolo inn. בבוקר אני נוסע לשלם ולהזמין מקום, ובאוטובוס יושב פקיד הקבלה של Tango inn soho מאתמול ושוטף את בעלי ההוסטל, מעסיקיו, בנאצות.

את רוב היום אנו מבלים בהסתובבות בעיר. גלידה, שוקולד, חנויות טיולים. פוגשים זוג ישראליות בכספומט שמספרות לנו שתי עובדות חשובות: האחת, הכספומט מוציא לעיתים שטרות מזויפים. השנייה, קצה הטרק הדו-יומי שתכננו לעשות בעוד מספר ימים, "הטרונדור", מרוצף בשלג ואין אפשרות להקים מאהל במקום אלא רק לישון ברפוחיו. כמובן, אלא אם אנחנו נהנים משינה בשלג.

לקראת הערב, אנחנו מחליטים לחגוג את יום ההולדת שלי בקולנוע. אחרי בדיקה באינטרנט, אנחנו צועדים לקניון מקומי. אנחנו נעמדים בתור לקופה ומגלים כי בהקרנה הנוכחית (19:00) הסרט הוא בדיבוב לספרדית ורק בשעה 21:30 הסרט יוקרן ללא דיבוב.

מנסים קולנוע נוסף אך הסיפור חוזר על עצמו. חוזרים למלון ואוכלים ארוחת ערב (חינמית) עלובה למדי. אני מחליט באופן חד-צדדי לדחות את יום ההולדת שלי לתאריך לא ידוע.

השביעי בפברואר. יום בהיר אחרון של שמש לפני הסערה הצפויה החל ממחר. אנו מנצלים את הבוקר הבהיר לטיול היום הנוסף המומלץ ע"י Club Andino – הטיפוס ל-Refugio Frey. הפעם מתווספות אלינו שתי טרמפיסטיות. אתי, רבע מהקבוצה עמה טיילנו בשבעת האגמים, וסימונה, ביולוגית ללא ציוד טיולים כלל, אלא אם מחשיבים כפפות רכיבה לאופניים כציוד הכרחי לטיול בפטגוניה ומעיל פליז כמשקולת מיותרת.

המתנו בתחנות האוטובוס. עשר דקות, רבע שעה, חצי שעה והאוטובוס בושש לבוא. 50 דקות, ואין אוטובוס. חצינו את הכביש מתוך כוונה לנהל משא ומתן עם נהג מונית שהמתין ממול. חוקי מרפי עובדים תמיד ותוך כדי המו"מ ראינו את האוטובוס וחצינו את הכביש הראשי, ה-4 נתיבי, בפראות.

מחניון אתר הסקי Cerro cathedral התחלנו לצעוד לכיוון הרפוג'יו. מהר מאוד איבדנו את אתי (בגלל בעיות ברכיים) ואת סימונה (בגלל חוסר בנעליים וכושר לקוי). צעדנו, צופים מלמעלה על Lago Gutierez. כעבור שעתיים הגענו לגשר רעוע שעובד הרפוג'יו עבד לשפצו (האין זה מרגיע?). מכאן, כך הוא אמר, נותרה עוד שעת הליכה לרפוג'יו. הנוף השתנה לנוף טרשים קרח. בפסגות עדיין נותר שלג.

ככל שמתקרבים לרפוג'יו, נהיה יותר ויותר קר. הרפוג'יו נמצא לצד לגונה, המוקפת משלושת צדדיה בפסגות, מעין חצי אי ברוורס. מראה יפהפה. שתינו שוקו וחיכינו לבנות. וחיכינו. וחיכינו. שאלנו מטיילים האם נראו בדרכם וקיבלנו תשובות סותרות שבעיקר הראו כי לא תיארנו טוב את מראהן.

אני רציתי להמשיך ולהאריך עוד את הטיול כמסורת לופז. מיכל הייתה עייפה והמאבק היה קצר וחד. חזרנו, אחרי שעת המתנה נוספת ברפוחיו, ואחרי כחצי שעה הליכה פגשנו את הבנות מדדות לאיטן מעלה.

"שוקו חבב" ברפוחיו

לקראת החזרה לחניון, התקדרו השמיים. 10 דקות לפני שהגענו לתחנת האוטובוס, התחיל גשם, שהלך והתגבר. הגשף נהיה זועף כשהיינו באוטובוס ומעט רחמנו על הבנות. אבל רק מעט.

תמונות היום ואתמול (בעיקר היום, כי אתמול לא צילמנו) ולמעוניינים בצפיה במסך מלא:

Vodpod videos no longer available.

 
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s