90 יום, 7000 קילומטר, 10000 תמונות

20.2 –Castro: כנסיות Chiloe והפסטיבל המקומי, חלק I

לאחר לילה באכסניה הנוצרית הוגלנו להוסטל שכן, יתכן באשמת מותו את ישו. כתגובה ציונית הולמת, פנינו לראות את שאר כנסיות האי.

למרות ש-Chiloe נחשבת לאחד מהאזורים הגשומים בצ'ילה, מזג האוויר היה בהיר ולאורך הנסיעה במונית השירות לIsla Quinchao- יכולנו להבחין בנופי האי.

כנסיות צ'ילואה: לו"ז ליום א'

חצינו את התעלה במעבורת. כיוון שהיה יום שבת יכולנו להבחין בכל צי הדיג שעגן בתעלה. מרשים.

התחנה הראשונה באי הייתה Achao, מהישובים הראשונים ב-Chiloe. לטעמנו, שם נמצאת כנסיית העץ היפה באי.

משם המשכנו לכנסיה נוספת, מעט יותר מודרנית ב-Curaco de Velez. פחות מוצלחת וגם פאי הלימון שאכלנו שם לא היה מרשים (אמפנדס התפוחים, שלא אכלנו, כנראה היה בחירה ארטקטיבית יותר). לסיום, קינחנו ב-Dalcahue.

גם כאן, כנסיית עץ וכיוון שזו הייתה הרביעית שראינו אלמנט ההפתעה התפוגג. הסתובבנו בעיירת הנמל על החוף וחזרנו לכיוון Castro.

בקסטרו, המולה. אוטובוסים שעל חלונותיהם כתוב בצבע לבן "El Parque" ממלאים את העיר. בצמוד לנהג, כרוז שצועק "El parque, el parque" ומדרבן אנשים לעלות לאוטובוס. זהו סוף השבוע של הפסטיבל השנתי של Chiloe, המתקיים בפארק העירוני מחוץ לקסטרו. לא אנחנו נפסיד הזדמנות להתחכך בעלית האינטלקטואלית של דייגי צ'ילה. עלינו על אחד מהאוטובוסים. האוטובוס נראה כיבוא אישי מהירושימה. מטונף, הכסאות מפוררים, הריפוד מתקלף, אפילו בבוליביה לא נתקלנו באוטובוסים במצב כזה. נהג האוטובוס ומשפחתו (המשמשים ככרוז) מנסים לתמרן בפקק התנועה האדיר בדרך לפארק. אנחנו בינתיים תוהים מה עושים עם האוטובוסים האלה במהלך כל השנה – הכיתוב El parque מופיע על כל החלונות בסיד לבן והאוטובוס נראה לא שמיש לחלוטין, פרט אולי ליומיים בשנה שבהם מתקיים הפסטיבל.

אמפנדס: שלב א'

בפסטיבל הפולקלור של Chiloe, כמו בהרבה אירועים "תרבותיים" אחרים, עיקר העניין הוא האוכל. גופים וארגונים שונים בעיר מקימים דוכנים, מבשלים ומוכרים את התוצרת לקידום מטרתם והשגת רווחים ללא מס. המחירים מגוחכים. מיכל קנתה מנת סלמון ענקית ב-2500 צ'יליאן (17 ש"ח) ממכבי האש ואני קניתי מנה מקבוצת הכדורגל המקומית (הולה!). כמובן שקינחנו באמפנדס, מעשה ידי תנועת נוער של אחד מהכפרים.

פינת עישון

הקבוצות מכינות את האוכל לעיני הצופים, וכך ראינו איך מכינים אמפנדס, איך צולים פרה שלמה על הגריל ואיך מכינים את המאכל המסורתי של העיר – Curanto, תערובת של צדפות, רכיכות, תפוחי אדמה, בשר בקר, חזיר, גבינה וכל הבא ליד. את התערובת מכסים באבנים וקוברים באדמה לבישול ארוך. מבחיל, אבל תהליך ההכנה מעניין.

לא אדם כמוני יפספס הזדמנות להתחזרות, וכך טעמתי ממאכלים מקומים נוספים. Milcaos, Chapaleles, Chochoca ועוד מאכלים כיד הדמיון הטובה. לרוב הזמנתי בלי לדעת במה מדובר. מיכל בעיקר לטשה עין לכיוון המתוקים ובלית ברירה נאלצתי לעזור לה גם באגף זה.

פרט לאוכל, היו בפסטיבל גם הדגמות של טכניקות חקלאיות מסורתיות דוגמת הכאת תפוחים עד זוב מיץ, שחיטת חזיר (שפספסנו, כמה חבל) וגז כבשה, שמסיבות ברורות מיכל הזדהתה איתה.

קליית גרעינים, המאה ה-12

מפוטמים, התגלגלנו חזרה. בערב, תקף את מיכל רצון עז לגבינה צהובה. שוטטתי בעיר, אבל בכל העיירה לא היה דראגסטור פעיל אחד. תחושה משונה של פרובינציאליות, כפר גדול במסווה של עיר.

וכרגיל, תמונות היום (במסך מלא):

Vodpod videos no longer available.

בונוס למתמידים – שני סרטונים קצרים ולא מעניינים במיוחד על הכנת ה-Curanto וגז כבשה:

 


מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s