90 יום, 7000 קילומטר, 10000 תמונות

28.2-1.3 –Pucon: ההמלטות ל- Junin de Los Andes

העיירה פוקון מתחילה להתעורר לחיים אבל עדיין מושבתת. אומדן נזקים ראשון: מפולת שלגים בוייאריקה, ההר נסגר למטיילים עד הודעה חדשה. מפלס המים בנהר ה-Trancura, שם שקלנו לעשות ראפטינג, עלה בחצי מטר בתוך פחות מיום. גם שביל האופניים שרצינו לרכב בו במצב בעייתי.

מיכל רוצה רק לעוף מפה. אנחנו תופסים את האוטובוס הראשון שיוצא מהעיר. בשעה 10:00 בבוקר אנחנו עוזבים את פוקון – היעד הכללי הוא העיר Mendoza בארגנטינה, הנמצאת 1300 ק"מ צפונה.

איך מגיעים למנדוזה? לא ברור, לאור מצב הכבישים. יש שמועות משמועות שונות. חלק מהאנשים נוסעים ל-Junin de Los Andes בארגנטינה ומשם מקווים לאוטובוס המשך. חלק מדרימים עוד עד ל-Villa La Angostura וחלק אפילו עד ברילוצ'ה, כל זאת במטרה להצפין את כל הדרך חזרה. אין מידע ברור מחברות האוטובוסים לגבי זמינות ומועדי הקווים. הבלגן התחבורתי נמשך.

מפוקון ל-Junin. הנקודות הלבנות אינן עננים אלא הרי געש (ויאריקה, לנין ו-?)

אנחנו נוסעים לכיוון ארגנטינה בדרך ריפיו מלאה אבק. הר הגעש Lanin ברקע. חם מאוד, 33 מעלות בצל – ואין צל. באוטובוס אין מזגן. אנחנו נאנקים מחום בקופסת הפח הלוהטת. במעבר הגבול אנחנו פוגשים את חברנו ההונג-קונגי/ישראלי. גם הוא בבורחים מפוקון.

ירוק - צי'לה (לפני מעבר הגבול)

מעבר הגבול קטן ודל. אנחנו מחכים שעה לביקורת הגבולות. במעבר הגבול, שיטת הביקורת היא כדלקמן: מגרילים מספר תיקים באקראי. שואלים את בעלי התיקים אם הם מכילים פירות או דברים אסורים אחרים. במידה והתשובה היא לא, משחררים אותם לדרכם בלא בדיקה. מבחן אמון במעבר גבול. זהו קונצפט שלא מוצה עד תום.

חום - ארגנטינה (אחרי מעבר הגבול)

לידינו באוטובוס יושב ריצ'רד. פיליפיני-אמריקאי שמתגורר באלסקה. האוטובוס עוצר ב-Junin והוא יורד איתנו. התכנון: לבדוק בזריזות, ב-10 דקות, מרווח הזמן עד שהאוטובוס ממשיך, האם ניתן להמשיך מכאן למנדוזה. עד שאנחנו מצליחים לברר האם קיים אוטובוס המשך למנדוזה היום (ואין אוטובוס) האוטובוס שעליו הגענו ממשיך במסעו. אנו נאלצים לבלות יום ב-Junin.


Junin de Los Andes, עיירה מנומנת בת 10,000 תושבים ידועה בזכות שני דברים. ראשית, היא מהווה בסיס טוב לטיול בפארק Lanin. שנית, היא מוגדרת כבירת הטרוצ'ות (פורלים) של ארגנטינה. לראיה, שלטי הרחוב הם בצורת דגים. מ.ש.ל.

עוד עובדה מוזרה: לא ניתן לקנות טרוצ'ות במקום – רק לדוג.

מתחנת האוטובוס אנחנו חולקים מונית עם ריצ'רד לאזור הקמפינג. בוחרים בקמפינג השקט (והזול) יותר ויוצאים לסיבוב קצר במרכז העיירה. חם ומחניק ואנחנו חולקים עם ריצ'רד גלידה. נראה שאנו התיירים היחידים בעיירה. עיירה נידחת אותנטית. גאוצ'ו מזדקנים עם מצ'טות וכובעי בוקרים מסתובבים באזור. הבנייה צבעונית ונמוכה. אין במקום שום עניין, פרט להיבט אנתרופולוגי.

בערב אנחנו חולקים עם ריצ'רד ארוחת ערב. הוא מאוד פטפטן. מיכל די מסתדרת איתו, אני מתחיל לפתח כאב ראש עמום.

האוטובוס לכיוון מנדוזה יוצא רק בצהריים, ובינתיים בבוקר למחרת אנחנו מטיילים בפארק Via Christi. סמוך לעיירה, בתוך יער, מתוארים בצורה פלסטית סצנות מהברית החדשה ובמקביל אלמנטים מהתרבות ה-Mapuche. שילוב אקזוטי. השילוט והתיעוד בספרדית בלבד. הידע שלנו בברית החדשה מצומצם משהו ואנו נאלצים להשתמש בזכרונות ילדותו הקתולית של ריצ'רד.

קרע נוסף במכנסיים, הפעם במכנסיים אחרים. אנחנו מחפשים תופרת ומגיעים לחנות בדים. במקום נמצאת חברתה של המוכרת, אמנית פלסטית, שמציעה לתקן את המכנסים בחינם. היא לוקחת את המכנסים לביתה על אופניה ואנו קובעים לאסוף את המכנסיים בביתה בעוד שעה. אנחנו חוזרים לכיוון מרכז העיר. ריצ'רד ומיכל מארגנים את הציוד לנסיעה ואני הולך לחייטת בהתנדבות. אני מגיע לביתה של האמנית הפלסטית ורואה פסלים, ציורים ורקמה מעשה ידיה. היא מסרבת לקבל כסף. אני מבחין באוסף מטבעות ונותן לנו מטבע ישראלי של 10 אגורות. עיניה זוהרות והיא משתפכת בהודיה. אנשים לא מעריכים נכון עד כמה דרום אמריקה זולה, יש לא מעט דברים שאפשר להשיג ב-10 אגורות.

הפעם האוטובוס מעולה. מיזוג, שתייה קרה, סרטים. הכל נפלא, עד שהוא שובק חיים ליד Neqeun, מרחק 15 דקות נסיעה מ-Cipolleti, היעד הסופי של אוטובוס זו והתחנה בה אנו אמורים להחליף אוטובוס. גם האוטובוס לא הצליח לעמוד בעומס החום ששורר בחוץ. שעת אחה"צ מוקדמת ובחוץ גיהנום, 40 מעלות. אנחנו משתרעים מחוץ לתחנת שירות יחד עם שאר נוסעי האוטובוס, ברובם פליטים מפוקון ו-Junin. ערב רב – ארגנטינאים, גרמנים, הולנדים, אמריקאים וישראלים. הצרפתים מעצבנים במיוחד. הם דורשים מונית מיוחדת שתסיע אותם לתחנת האוטובוס ב-Cipolleti בתואנה שאוטובוס ההמשך שלהם יוצא בקרוב. למעשה, הם על אותו אוטובוס המשך כמו שאר הנוספים, כמו שמתוודה בעיני אחד מהצרפתים בקריצת עין. הם משלמים מכספם על מונית מיוחדת ואחרי כשעה אנו פוגשים אותם בתחנת האוטובוס ב-Cipolleti ממתינים יחד איתנו לאוטובוס ההמשך. מגיע להם.

מ-junin למנדוזה דרך Neuquen. עוד במפה, שלושת השבועות האחרונים: ברילוצ'ה, האי צ'ילואה (Ancud) ופוקון (ליד (Villarica

באוטובוס הלילה למנדוזה קיימות שתי מחלקות: Cama ו-Semi Cama. ההבדל במחיר לא היו משמעותי ואנו בחרנו ב-Cama, המהודרת יותר. טעות. יתרון ה-Cama הוא בכך שהמושב יותר רחב, יותר מהודר ונפתח לזוית מעט יותר רחבה. החסרון הוא שה-Cama מוקמה בקומה התחתונה. ללא מרווח מעל ראשינו נאלצנו להדחס עם התיקים ולישון כשהם עלינו ומכל צדדינו. נרדמנו בצורות טופולוגיות מעניינות והתעוררנו מעת לעת. נסיעה לא קלה.

בלילה, בחושך, בדרך למנדוזה, אנחנו חוצים קו גאוגרפי דמיוני. תמה תקופת פטגוניה.

תמונות, כמובן (במסך מלא):


Vodpod videos no longer available.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s