90 יום, 7000 קילומטר, 10000 תמונות

13.3 – Tupiza

הסיבה העיקרית לביקור בטופיזה היא היותה נקודת היציאה המועדפת לסלאר, שמצידו הוא הוא הסיבה העיקרית לביקור בבוליביה.

יום חם ומחניק. השילוב עם האבק והלכלוך הבוליבאני לא עושה טוב לנשמה. לפני היציאה לסלאר ג' השביעה אותי שנתאקלם מספר ימים לגובה וטופיזה, בגובה 3000 מטר, היא יעד מתאים לפחות בהקשר הזה.

אחרי ארוחת בוקר בסיסית שנאכלה תוך חשש כבד מקלקול כיבה, אנחנו יוצאים לסקר שוק בין סוכנות הטיולים השונות. לאחר מכן, התכנון הוא לטייל בקניון האדום שבשולי העיר. פרט לסלאר, האטרציה השנייה בטופיזה היא סיור סוסים באזורים המסולעים מסביב לה. בשל האדמומיות ומראה ה"מערב פרוע" של הקניונים המקיפים את טופיזה צולמו בה בעבר מספר סרטים אמריקאים ידועים. כלומר, ידועים בעיקר לבוליבאנים מטופיזה.


השעה נטתה לצהריים והחום הכבד שכנע אותנו לדחות את טיול הסוסים לשעת אחה"צ, אם בכלל. את זוג הישראלים מההוסטל פגשנו ממש בכניסה לקניון, אליו יצאנו לטיול רגלי קצר.

הקניון הוא שביל (לא מסודר או מסומן, כמובן) בין נקיקי סלע אדומים. תוך כדי הסיור אנחנו מחליפים רשמים על טופיזה (איכסה), על הבוליבאנים (גועל נפש) ועל הסלאר. קיטרנו בצוותא על הבוליבאנים ועל פרקטיקת המסחר שלהם.

בבוליביה, אין מחירים למוצרים. המחירים נקבעים לפי מראה הרוכש ולפי מצב רוחו של המוכר. דוגמא: אנו נכנסים לקנות בקבוק דיאט ספרייט קר. המוכרת מתבוננת בנו בעיון. אנו בעליל לא בוליביאנים, ולכן ניתן לגבות פי 2 מהמחיר לבוליביאנים (3 בוליביאן). מצד שני, לא ברור לה אם אנחנו אמריקאים, דבר שיאפשר לה לגבות פי 3 מהמחיר או ישראלים (לכל היותר פי 2 ויגרור ויכוחים רבים). מצד שלישי, חם בחוץ, עילה מצוינת להפקיע מחירים. היא חוככת בדעתה, ומכריזה: "7 בוליביאן". על מנת לא לפגוע ברגשותיה אנו מתמקחים קלות ומסכמים על 6 בוליבאן. כל בזבוז הזמן הזה נסוב על בוליביאן אחד, חצי שקל במקומותינו.


אחרי שעה וחצי-שעתיים אנחנו מחליטים להתקפל, וחוזרים לכיוון העיירה עם התלבטות בליבנו. בסיום הסקר שערכנו הסוכנות המובילה הייתה Tupica tours, שדרשה 1100 בוליביאן לאדם עבור 4 ימים. המטיילים הישראלים סיפרו לנו שמ-Uyuni, נקודת היציאה השנייה (והפופולרית) לסלאר התשלום הוא 550 בוליביאן עבור 3 ימים. היום הנוסף הוא קטע דרך שאמור להיות יפה אך לא מדהים. האם הוא מצדיק תשלום של 550 שקל וחמור מכך, עוד יום בבוליביה? התלבטנו.


חזרנו לעיירה אך טעינו בדרך. עברנו על פני גשר, שבצידיו נרחצו מכוניות ואוטובוסים ומספר מטרים משם, מתחתיו, במורד הזרם, התרחצו ילדים בנהר. אכלנו ארוחת צהרים בפיצרית תיירים יקרה וקיבלנו קלקול קיבה. קנינו אלכוג'ל ("אלכוג'ל? אין לנו דבר כזה. אלכוג'ל? אהה! אלכוחל!"), מצרך יסוד בארץ נטולת הסבון. שהינו שעה באינטרנט-קפה האיטי בעולם וספרנו איך ה-KB עוברים אחד אחד.


אכלנו גלידה דלת טעם וחסרת מרקם בכיכר המרכזית של העיירה ובסופו של דבר, בדילמת הסלאר, החלטנו לא להחליט. נגנוב עוד יום הסתגלות לגובה ב-Potosi, עיר בגובה 4000 מטר, ואז נחליט האם נצא לטיול בסלאר מ-Tupiza או מ-Uyuni.

אפשר להבין את המועקה. היא גרה בבוליביה.

תמונות היום:

Vodpod videos no longer available.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s