90 יום, 7000 קילומטר, 10000 תמונות

17.3 – הטיול בסלאר, חלק I

מהו אותו טיול נודע בסלאר שבבוקר בהיר של יום ד' התכוננו לקראתו? ה-Salar de uyuni הוא ימת המלח הגדולה בעולם, הנמצאת בגובה 3700 מטר. למרות שם הקוד "הסלאר" הסיור בימה עצמה נמשך רק חלק מהיום הראשון, בו מבקרים בנוסף גם בבית קברות לרכבות וסביבות הסלאר.


ביום השני מטיילים ב-Reserva Andina Eduardo Avaroa לגונות אדומות, כחולות, ירוקות ולבנות, מדבריות צהובות וכתומות והמון פלמינגו ורודים. גם ההרים משתתפים בחגיגת הצבעים. ביום השלישי מבקרים עוד קצת בשמורת REA וחוזרים חזרה לאויני. לחילופין, ניתן לרדת בבוקר היום השלישי במעבר הגבול לצ'ילה ולהמשיך משם לסן-פדרו דה אקטמה בצ'ילה. זו האפשרות בה בחרנו.


לכל אורך הטיול אין נפש חיה. או למעשה, לא הייתה נפש חיה עד שהתפתחה תעשיית התיירות באזור, ובעקבותיה התפתחו מספר חורבות נוטות ליפול שמשמשות כמקומות לינה לתיירים. אין מקומות לתדלוק, יש מעט מקומות לקנות מזון ושתיה וממילא מדובר בתפריט מצומצם ביותר. את מיכלי הדלק, את המים והמזון לשלושת הימים הקרובים, את הציוד שלנו, את הגז לבישול, את הכל מכל קושרים על גג הג'יפ. גובהו האפקטיבי של הג'יפ, פצצת תבערה מתלקחת, מוכפל בבוקר היציאה מאויני.


זהירים וחוששים ממזון בוליביאני אנחנו מנצלים את הבוקר על מנת לקנות אוכל ובעיקר שתייה לימים הבאים. בשעה 10:30, מעט מאוחר, אנחנו עולים על הג'יפים ויוצאים לדרך. התחנה הראשונה – בית הקברות לרכבות.

עם שקיעת העיירה כצומת רכבות חשוב, נשארו קרונות רכבת וקטרים מיותמים בשולי העיירה. מסיבה לא ברורה, חתיכות המתכת החלודות נהפכו לארטקציה תיירותית. פרט לחלודה, הגרוטאות מכוסות בגרפיטי מכוערים, שמות תיירים, לא רק ישראלים, ומשוואות מתורת היחסות (הכללית, לא הפרטית!). מקום נחמד, אבל לא מדהים כמו הסלאר, אל פאתיו הגענו כשעתיים אח"כ, באזור 12:30.

בפאתי הסלאר אין הרבה חוץ ממלח. כיוון שאין אפילו חומרי בנייה בסיסים הכפר אליו הגענו, Colchani,בנוי כולו ממלח. במוזיאון המלח בכפר פסל לאמה ענק – גם הוא ממלח. בחוץ שוק תיירים לממכר עבודות תוצרת יד – נחשתם נכון, ממלח. היועץ האומנתי לבלוג הרוויח לאמה לאוסף הכבשים שלו.


עוד נסיעה קצרה, ואנחנו כבר בסלאר עצמו. משטח לבן, אינסופי, מופרע רק ע"י פירמדות קטנות שהמקומיים יוצרים על מנת ליבש את המלח. בעקבות הגשמים יש שלוליות רדודות באדמת הסלאר שיוצרות השתקפות של השמיים בקרקע.


תמונות סלאר. בסלאר, בהעדר העצים, ההרים או כל עצם אחר שישבור את המישור הלבן, אין פרספיקטיבה. לא ניתן, או לפחות מאוד קשה, להבחין בין עצם קרוב ורחוק. התכונה הזו אפשרה לספורט ישראלי מתוחכם להתפתח. בעזרת בובות, דינזוארים, מכוניות צעצוע ובעיקר מצלמה עם מפתח צמצם גבוה מביימים מספר רב של תמונות מגוחכות עד אימה.

בגובה 4000 מטר, לפי התמונה הראשונה, זה הרבה יותר קל

לרוע המזל, הסלאר הרטוב והגבשושי לא מהווה משטח אידיאלי לשכיבה וכך אחרי סשן צילומים ראשון התמלאנו במלח ובמים. אחרי כחצי שעה פרננדו סיים להכין את ארוחת הצהריים, שבאופן מפתיע הייתה לא רעה ובאופן מפתיע עוד יותר לא גרמה לנו לקלקול קיבה.


כבר בשלב הזה העמיתים שלנו לסיור התחילו להפגין את אופיים כאשר סייעו באדיבותם למיכל לאכול את המנה הצמחונית הבודדת שלה. לקינוח, הצטלמנו עם דגלי הלאום שהיו במקום. מיכל עם דגל ישראל ואני עם דגל אוסטריה.

דו-פטריוט מקומי

המשכנו בנסיעה לעומק הסלאר. מצידנו ג'יפים דוהרים, משאירים מאחוריהם שובל לבן. אין שום אפשרות להעריך באיזו מהירות אנחנו נעים. בנוסף, ברכב של פרננדו אין מחוג תקין אחד – בכלל זה מד המהירות. מרהיב.


אני יושב במושב הקדמי, מצלם דרך החלון ללא הכרה. בשל האידוי מהקרקע, ההרים הרחק באופק נראים מרחפים באויר. סימפוניה לנוף סוריאליסטי וגיפ'ים.

אחרי כשעה, שעה וחצי של נסיעה אנחנו רואים מרחוק את אי הדגים. זה המקום להבהיר – אין דגים בסלאר ולא מדובר באי. זוהי גבעה סלעית, חומה, שמרחוק נראית לבעלי דמיון מפותח במיוחד כדג. הגבעה, בגודל קילומטר רבוע ומטה, מכילה עשרות קקטוסים. הקקטוסים שותים להנאתם ממי התהום המתוקים הנמצאים מתחת לגבעה השוברת את המישור הלבן.


על מנת לטפס על הגבעה יש לשלם "תשלום סמלי" לרשות הטבע הבוליביאנית או בניסוח אחר שוחד ממוסד לשומר. מכיוון שעל הגבעה עצמה אין דבר פרט לקקטוסים שכמוהם ראינו רבות, החלטנו להשאר בחוץ ולצלם עוד תמונות סלאר – מחזיקים את הג'יפ על כפות הידיים, עומדים על קופסאת פרינגלס, מתחבאים בתוך נעל ועוד ועוד.

ברגע נדיר של אחווה הצטלמנו בתמונה משותפת עם כל שאר יושבי הג'יפ.


בשעה 4:30 עזבנו את האי ופנינו לעבר לינת הלילה. דהרנו במשך שעתיים במישור הלבן, עד שבשעה 18:30 עזבנו את גבולות הסלאר. למרות שמדובר במקום מדהים, ייחודי, שלא נראה עוד כמוהו, לא הייתה הרגשה של "עוד" באוויר. נראה היה שיום בודד הספיק לנו למצות את מדבר הסלאר. אולי מפתיע, אולי לא.

המלונות הראשונים שהגענו אליהם, אם אפשר לכנות בקתות לבנים מוזנחות וחסרות צורה "מלונות", היו מלאים. בלית ברירה, המשכנו לדהור לכיוון היעדים הבאים. באחת מהפניות, רעש עמום נשמע כשחלק מהציוד עף מגג הג'יפ. למזלנו שמנו לב לכך בזמן. אין נזקים.


שעת השקיעה הייתה קסומה, נוסעים במהירות לא ידועה בדרכי עפר, כשברקע ההרים מקבלים צבע אדום עז ובצד הדרך שדות קינואה סגולים. אחרי שסבלנו מהטעם השוויצרי האיום במוסיקה, לבקשת זוג הישראלים הפיקוד ברדיו-דיסק-נגן בג'יפ עבר לשליטתי. לא נרשמו תלונות.


בשעת ערב הגענו לספק כפר מוזנח, ספק הצטברות אקראית של מספר בתים. באכסניה המקומית היו 6 חדרי שינה וחדר שירותים ומקלחת בודדים עבור כל חברי המשלחת, 30 איש שהגיעו בשלושה-ארבעה גיפ'ים. כיוון שהיינו הג'יפ הראשון שהגיע, התמזל מזלנו ויכולנו להתמקם בחדר זוגי. התקלחנו במקלחת כה מזעזעת שמעולם לא ראינו כמוה פרט כמובן למקלחת ב"מלון" שהתאכסנו בו למחרת. אחרי המתנה של שעתיים הגיע שעת ארוחת הערב.

מפה והלאה, עוד תמונות סלאר ללא הקשר

האמת, אוכל סביר בהחלט. וגם בכמויות מכובדות. אמנם שמנוני, אך בהחלט ניתן לקבל זאת לאור מגבלות השטח. משקה מוזר תפס את תשומת ליבי – משקה רום-קולה שעל התוית תמונת פמלה אנדרסון בספק לבוש חושפני ספק לבוש כלל. שתיתי לגימה ומיד התרחשו שני דברים. ראשית, תחושת קבס אפפה אותי, שנית, בריטית מאחד מהגיפ'ים הנוספים לקחה את הבקבוק בחמת זעם עם מבט מאשים בשוד מזוין. הבריטית, שנקראה מעתה "פמלה" ע"י המשלחת, זכתה במבטים המומים, אפילו מהקולגות הבריטיות שלה.

לצידנו בארוחת הערב ישב "ג'רי", בוליבאני דובר אנגלית שוטפת, שהגיע כמלווה לקבוצת הבריטים/אוסטרלים מלה-פז. הוא הכין לישראלי שהחל לסבול ממיחושי בטן וראש תה קוקה ואנו תחקרנו אותו על הנעשה בלה-פז, ברורה-נבקה ובכלל בבוליביה. היה מעניין. כשהוא התחיל להתכסח עם השוויצריות נהיה גם נחמד.


יצאנו מחדר האוכל לכיוון החדרים. היה קר. ממש קר. לא מפתיע בגובה 4000 מטר.


תמונות היום, וכמו שהבנתם, יש הרבה:

Vodpod videos no longer available.


מודעות פרסומת

תגובה אחת

  1. פינגבק: Why We Travel: Colors - All Colores

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s