90 יום, 7000 קילומטר, 10000 תמונות

21.3 – (La Paz (Bolivia

האוטובוס הראשון שיוצא ללה-פז עוזב את Arica בשעה 8:00. האוטובוס, הכלאה משונה בין אוטובוס בוליבאני לצ'ילאני, נראה סביר מספיק כדי שנקנה כרטיס לאחר התמקחות קצרה – הקרבה לבוליביה מחייבת. אם זכרוני אינו מטעני ההתמקחות עזרה קלות, אבל מכרי יודעים כי סביר בהחלט שזכרוני מטעני.

הדרך מטפסת, ממריאה מהחלקים המדברים באזור Arica, עוברת דרך פארק Lauca, שם אנו מאיטים קצת בשל התנועה הערה של הלאמות והגואנקות באזור.

בכביש הראשי המחבר את צ'ילה ובוליביה

הדרך ממשיכה ומטפסת לרמה מישורית, הרצופה בהרי געש חרוטיים, מושלגים ומעשנים (נוף צ'יליאני טיפוסי), ובאגמים ומסביבם עשב ירוק (נוף בוליביאני טיפוסי). במעבר הגבול, בגובה 4600 מטר, קר גם בצהרים. אין הגדרה טובה יותר לאירוניה מכאשר הבוליביאנים מחרימים לנו את הפירות שהבאנו מצ'ילה מחשש לזיהום.

ואז נעלם הטלפון של מיכל. קצת אחרי מעבר הגבול לבוליביה, מיכל משגיחה שהיא לא השגיחה טוב על הטלפון. נעלם Nokia 5800, ששווה משכורת חודשית של שלושה בוליבאניים, ויתרה מכך, אמצעי השרדות בבוליביה. אנחנו מתחילים בחיפושים בפאניקה ומגייסים את עזרת חלק מיושבי האוטובוס. מיכל מתחילה לקלל את כל הבוליבאנים ואמותיהם ומייחסת להם אוסף תכונות שליליות מקיף. למרבה המזל היא עושה זאת בעברית. והנה,  אחרי רבע שעה של חיפושים נמצא הטלפון , וחמור מכך, ע"י בוליבאני. אנחת רווחה משוחררת, ואיכשהו אנחנו נהנים עוד יותר מהדרך הרצופה שדות קינואה ובתי חימר שמתחלפים במבנים צפופים יותר ויותר. הכביש הופך לסלול ואנחנו מגיעים ל-El Alto, ומיד אחריה אל "השלום" – La Paz.

מלמעלה היא מרשימה. ערב רב של בתים אדומים צפופים בתוך עמק. נדמה שלקחו את פוטוסי והכפילו את אורכה פי שתיים, את רוחבה פי 6, תלשו את Cerro Rico ובמקומו תקעו הר גבוה, מושלג, בגובה 6500 מטר, החולש על העמק – ה-Illimani, "הנשר המוזהב".

מלמטה, היא הרבה פחות מרשימה. הערב רב של הבתים מתגלה כמבוך מלוכלך, מבולגן, שהמדרכות בו הופקעו לצורך דוכני צ'ולות.

בנסיעה ממעבר הגבול בסלאר לסן פדרו חלקנו את המושב האחורי של המיניבוס עם חבורה של בוגרי קולג' אוסטרליים סטריאוטיפים. מעבר למשחקי מילים מזעזעים באווילותם, הם השתדלו להביך בפומבי זוג אירים שהתארס בברזיל. עם אותו זוג חלקנו מונית וירדנו סמוך למלון בו נשהה כל שהותנו בלה פז – Cruz de Los Andez. מלון אסתטי, עם Wi-Fi שלא עבד בקומה בה היינו (קומה שלישית), אינטרנט שניסו לגבות עליו כסף (ללא הצלחה, חצופים!) אבל עם ארוחת בוקר שופרא דשופרא. קצת יקר יחסית לאחרים (110 בוליביאן כמדומני) ומאיתנו גבו אף יותר עבור חלק מהימים, אבל שקט וממוקם מרכזית.

נחתנו במלון בשעה 19:00 בערב ומיד גילינו יתרון נוסף וחשוב – הוא מרוחק מספר דקות הליכה מבית חב"ד, לשם שעטנו עם קריאת הקרב "בשר!".

אבל לא היה בשר. אחרי שהתחננו יפה ואף הנחתי תפילין הם הצליחו לגרד שאריות עוף מת . מיכל השלימה מעט מחוסר הברזל ואני השלמתי חוסר בפורל, שבצורה משעשעת פעיל חב"ד המקומי ניסה למכור לנו אותו בתור "סלמון נהרות".

מקום הגידול הטבעי של "סלמון הנהרות"? - מעבר הגבול בין בוליביה לצ'ילה

בית חב"ד הוא מקום נחמד. בניגוד לדעה הקודמת שהייתה לי מדובר בחברה צעירים, שמדברים סלנג יותר טוב ממני, יותר פתוחים מרוב החילונים, ופחות מיסיונרים מבודהיסט ממוצע. האוכל סביר בהחלט וזול אפילו במונחים בוליבאנים. גם כמקום מפגש של ישראלי והחלפת מידע הוא מומלץ. לרוב אוכלוסיית הישראלים במקום שונה מהבררה האופיינית. במקום יש אינטרנט חופשי (כולל צורב!) והיתרון הגדול – הקלסר של יוסי (או דוד, אני לא בטוח). יוסי/דוד, ישראלי שהחליט להשתקע בבוליביה כמדריך טיולים מרביץ סקירה שכמוה לא ראיתי – עשרות טרקים בכל בוליביה, ניתוח דקדקני של לה פז, כולל חנויות פליזים ומתנות, ומידע פרטני על כל האטרקציות בבוליביה. הוא גם כתוב היטב וכולל השמצות משובחות (על הבוליבאנים: "כדאי לבקר בבית הכלא סן פדרו. מעבר לעניין האנתרופולוגי בבית הכלא המתנהל מעצמו ע"י האסירים, תמיד טוב לראות בולביאנים בכלא ולדעת שיש פחות מהם בחוץ"). בסה"כ: בית חב"ד – כדאי!


מעט תמונות היום:

Vodpod videos no longer available.


מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s