90 יום, 7000 קילומטר, 10000 תמונות

27.3 – Rurrenabaque

אין מה לעשות ברורה-נבקה יום שלם. קמנו בעצלתיים. צילמנו פנורמה מגג ההוסטל. אכלנו ארוחת בוקר בבית קפה הסמוך להוסטל ושוטטנו קצת באינטרנט – אמנם קצת יותר מהיר מפוטוסי, אך לא הרבה יותר מכך.

רורהנבקה. שבת בבוקר, יום יפה.

בעקבות ההמלצה של ישראלי שעבד בפלטשה, חצינו במעבורת את נהר Beni המחלק את רורה לשניים (אחד בוליבאן לכיוון). לא מדובר במעבורת בסגנון צ'יליאני, אלא בסירה מנוקבת חורים בעלת כ-10 מושבים מעץ. הסתובבנו בצידה השני של רורה וחיפשנו אמן מקומי שהומלץ לנו בחום בסוכנות. לאחר חיפושים רבים והסתבבות ממושכת ברחובות במהלכה נקלענו למוזיאון שהכיל שלושה מוצגים בלבד, מצאנו את האמן המסתורי. כשגילינו שהתמחותו היא בסכינים ונרתיקים מעור תנין ברחנו מזועזים חזרה לחצייה המתורבת של רורה, אכלנו פיצה לא מוצלחת בתעריף מערבי ונחנו עד שהגיעה העת לקאנופי.

קאנופי, הקרויה בעברית אומגה, היא החלקה על כבל סנפלינג מגובה רב. התכנסנו בשעה 13:00 על גדות נהר Beni, קבוצה של כ-10 תיירים, חציים ילדים, ושטנו בסירה במשך זמן לא ארוך, כ-15 דקות, עד שהגענו לאי. מרחוק, המדריך הצביע על גבולות פארק Madidi (מדידי), האזור בו מתבצעים סיורי הג'ונגל. ירדנו מהסירות על אי קטן וטיפסנו במשך 45 דקות בחום איום, לחות בלתי נסבלת ויתושים טורדניים. צעדנו בלב צמחייה טרופית, די מעניינת, עם לא מעט קצת חרקים וקצת מטעי פירות ופרחים. הגרנו נחל קטן של זיעה. זו הייתה חווית הג'ונגל שלנו, והיא בהחלט הספיקה לנו.

הגענו קרוב לפסגה ונעצרנו לתדרוך שנעשה כולו בספרדית, כולל הוראות הבטיחות. למזלנו, מספר תיירים היו דו-לשוניים ותרגמו לנו. התחלקנו לשתי קבוצות, כאשר שפר גורלנו והיינו בקבוצה הראשונה. חגרנו את הציוד ועלינו לתחנת הקאנופי הראשונה. הקבוצה השנייה המתינה בפסגה רובצת היתושים עד שנסיים את חלקנו ונחזיר את הציוד. בשעה 14:30 התחלנו את הירידה מטה באומגה.

מחוץ לתמונה, 60 מטר למטה: הקרקע

ההתחלה מפחידה, ההמשך קצת פחות, פרט למספר קטעים מהירים מאוד. באופן כללי מדובר בחוויה די ילדותית, חביבה, שממצה את עצמה די מהר. פרט למקרים בהם נעצרים מוקדם מדי ואז יש לזחול בהליכת זיקית עד לתחנה הקרובה, לא מדובר בפעילות גופנית פיזית קשה מדי. בעיקר מפחיד להיות על הרמפות, התחנות בצמרות העצים, בגובה עשרות מטרים, ולזכור שרמפות העץ הללו נבנו ע"י בוליבאנים. בצמרות למעלה מאוכלסיית הרקים נעדרים במפתיע יתושים, אך שלל חרקים אחרים תופסים את מקומם.


אחרי כשעתיים הסתיימה החוויה, העברנו את הציוד לשליחים שלקחו אותו לקבוצה השנייה וצעדנו לכיוון הסירה. בדרך עצרנו ליד צמחי בר שונים, אכלנו פרי קקאו (לא רע, הנוזל המקיף את הפולים לבן ומתקתק) ושמענו הסברים מפי אחת מהתיירות, אשתו של שגריר דנמרק בבוליביה שטיילה עם ילדה ההיפראקטיבי, על הפוליטיקה הפנימית המקומית, על קשרי האיחוד האירופי-בוליביה ועל חיים כזר בלה-פז.

שוקולית בצורתה הגולמית

המתנו כשעתיים, עמוק לתוך הלילה לקבוצה השנייה. הקבוצה השנייה חזרה זועמת ובצדק – חלק מהקאנופי נעשה אל תוך שעת הדמדומים ואת ההליכה לסירות עשו בלילה. מאוד לא תקין, מאוד לא מפתיע בבוליביה.


תמונות היום:

 


מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s