90 יום, 7000 קילומטר, 10000 תמונות

29.3-30.3, פסח בבוליביה – לה פאז ואגם טיטיקקה

לכבוד החג שהגיע וקשיי העיכול המתלווים אליו, החלטנו להעלות פוסט אורח אודות סיטואציה דומה-שונה ללילה הידוע בכינויו "ליל הסדר" (מעטים מעריכים את הציניות של חז"לנו). 

הרשו לנו לקחת אתכם לקפיצה קטנה בזמן. פסח 2010.

—-

שלהי הטיול. בעוד יומיים-שלושה יתום ירח הדבש והטיול בין שלושת החודשים בדרום אמריקה יגיע לקיצו.

תקציר הפרקים הקודמים: בשלושת השבועות ששהינו בבוליביה הספקנו לפתח תיעוב איום לבוליביאנים. את המגבת השלכנו וטיסה חזרה ארצה הזמנו אחרי שבוע של שהות בעיירה מקומית. ברגעים סיכומיים אלו אנחנו נמצאים בלה-פז, שם אנחנו אמורים לחגוג את ליל הסדר, נושמים אוויר פסגות בוליבאני מזוהם.

—-

ערב ליל הסדר. מיכל אסרה עלי לצאת לטיול האופניים ב"דרך המוות", מחשש (מוצדק) שלא אגיע בזמן, ואולי לא אגיע בכלל. גם יום זה יוקדש לפעילות העיקרית בלה-פז: קניות. בשעה 16:00 אנחנו אמורים לקבל את 21 הפליזים שהזמנו (להלן, משאית הפליזים), ועד אז אנחנו רוכשים סודר למיכל ולי לקראת החג, כלי נגינה לתולי, צעיפים לאמא של מיכל, מפצל לאוזניות, כוסות מאטה ועוד ועוד ועוד, ובעיקר עוד. אנחנו גם מספיקים לבקר בשאר האתרים שמציעה לה-פז לתיירים. התהלכנו ב- Calle Jaen, רחוב שהיה אמור לשמור על המראה הקולוניאלי שלו. יתכן ששמר על מראהו מלפני 200 שנה אך ללא ספק לא היה צורך לשמור עליו. טיילנו גם ב-Plaza Murillo, כיכר הממשלה של לה פז. שם מצאנו את הסיבה למצבה העגום של בוליביה – את הממשלה הבוליבאנית מנהלים בוליבאנים.

Calle Jaen

נכנסו בטעות לשוק הגנבים והסתלקנו בחופזה, מחזיקים חזק בתיקינו. קנינו, או ליתר דיוק קניתי חולצות כדורגל, לאחר ויכוח אינטלקואלי חריף עם המוכרת בשאלה האם סמל מזויף על חולצה מזויפת מעלה את מחיר החולצה אם לאו. סיימנו את ביקורנו המרטיט בלה-פז וחזרנו חזרה למלון לקראת ליל הסדר.

כיכר הממשלה

כמובן שמשאית הפליזים לא הגיעה בשעה 16:00. לאחר צעקות רמות וויכוחים הבטיחה לנו המוכרת הנכלולית שהפליזים יגיעו מחר בבוקר, לפני היציאה לאגם Titicaca. קבענו עם המוכרת לשעה 7:00 בבוקר. מעוצבנים, חזרנו לבית חב"ד וסייענו בהכנות לקראת ליל הסדר. שטפנו חסות ופיצחנו אגוזים (בשיטת הידנית שכיננו ה"יד החזקה") בכמות שהספיקה לחטיבה שלמה של עובדי רס"ר מורעבים. שוחחנו עם עוד מספר ישראלים שלא ידעו כיצד להתנהג בשעת מעבר זו בין קודש לחו"ל (pun-intended) והעדיפו לברור חסות לתוך שקיות זבל ענקיות כדי להתחמק מהדילמה.

ללא ספק – חול

שעת בין הערביים הגיעה. חג הפסח נכנס, רחוצים ולבושים במחלוציתנו החדשים פסענו בתוך הזוהמה הבוליביאנית בשעה 20:30 לכיוון בית חב"ד. ליל סדר ראשון באוירה אינטימית עם עוד 600 איש. בכניסה נדרשים להציג דרכון ישראלי. הבניין מאובטח ע"י אנשי אבטחה ישראלים ויחידת צ'ולות העילית של המשטרה הבוליבאנית.

רב פקד, משמר הצולות

באולם לא גדול המפולג בצורת מ-סופית ובעל אקוסטיקה איומה נדחסו הישראלים שהגיעו מכל רחבי בוליביה. באקט סימבולי ומסכם פגשנו רבים מהישראלים שטיילנו איתם בכל דרום אמריקה – שני ישראלים מהקרטרה אוסטרל, יהודית מברילוצ'ה והישראלים שהצליחו להוציא שם רע ל"ישראלי המכוער" מהסלאר. פנים מוכרות בכל פינה. רעש אדיר, זמזום בלתי נלאה של קולות. חלק מהישראלים מכבדים את קדושת ומנהגי החג ומצלמים תמונות וסרטוני וידאו תוך כדי קריאת הסדר. אנשי חב"ד, שקיבלו תגבור מהארץ, לא מצליחים להתמודד עם הרעש וכמויות האנשים. ליל הסדר מתפצל לאזורים, כאשר כל אזור לא מצליח לנהל סדר משלו אך לעומת זאת מצליח לייצר רעש משמעותי לאזורים האחרים.

עוד צולה מתוך ה-700,000 בלה-פז

שלב הארוחה מפתיע לטובה. למרות שחשבנו שהאוכל יהיה מצומצם, לאור הקלות בה ניתן להשיג אוכל כשר לפסח בכל דוכן רחוב בבוליביה, היה מבחר סביר. בסוף הארוחה אף נשארו עודפים מכובדים שהיו מספיקים לתפריט חודשי של בוליביאני ממוצע. סיימנו את הארוחה. ביציאה ראינו כי אף אנשי חב"ד התייאשו מלהמשיך את ליל הסדר ומעשנים בחוץ סיגריות (האם הן באמת היו סיגריות?). אמרנו שלום לפקצ'ות שהתיישבנו מולם, נפרדנו לשלום מכל הישראלים שהכרנו, וצעדנו החוצה לדממה היחסית של הרחוב הבוליבאני הסואן.

סוג של חוויה.

תמונות היום (במסך מלא):


Vodpod videos no longer available.

קמנו מוקדם ופנינו לחנות הפליזים. המוכרת הגיעה באיחור של כחצי שעה. שמנו את עשרות הפליזים בשקית בוליביאנית ענקית שרכשנו ב-10 בוליביאן וחזרנו להוסטל. בהוסטל, גילינו כי חלק מהפליזים תקולים. חלקם קטנים מדי, חלקם בצבעים לא נכונים. זועמים, התקשרנו שוב למוכרת, שהבטיחה להחליף את הפליזים התקולים למחרת, לאחר החזרה מאגם טיטיקקה.


היום הלפני אחרון לטיול. שלהי הטיול. אחד מהיעדים העיקרים בבוליביה שטרם ביקרנו בהם, אגם טיטיקקה, מתכונן לקבל את פנינו. האוטובוס מלה-פז לאגם טיטקקה יוצא מאזור בית הקברות של לה פז, מרכז מסחרי ידוע של כייסים, ואנחנו משגיחים בשבע עיניים על הציוד.

בדרך לאגם

 בזמן הנסיעה הזרועה שדות קינואה מטפטף טפטוף קל, שמאפשר לנו בשלב זה אתנחתא מסוימת והרחבה מילולית אודות האגם. אגם טיטיקקה, בגובה 3800 מטר, הוא האגם הגבוה בעולם. הוא מחולק בין פרו לבוליביה כאשר בכל צד יש את מוקדי העניין שלו. לצערי העמוק מאד, אני לא יכול לספר על הצד הפרואני. היעד העיקרי בצד הבוליביאני הוא העיירה Copacabana, שבניגוד לחוף הברזילאי המפורסם לא מצטיינת בחופים זהובים.

כדי להגיע לקופה-קבנה, יש לחצות במעבורת את מיצרי Tiquina. הגשם מטפטף ודולף מעבר למעבורת הרעועה גם ככה, שחוצה את המיצר שרוחבו כ-100 מטר בזמן שלוקח למעבורת ציליאנית לחצות את מיצרי מגלן שאורכם מספר קילומטרים. מצדה השני של Tiquina מציעות צ'ולות את מרכולתן בתעריף תיירים מופקע.

לפי סדר עולה: לה פאז, מיצרי Tiquina, עיירת האגם Copacabana ו-Isla del Sol

אחרי כחצי שעה נוספת, במהלכן המיניבוס מתפתל לאורך הדרך הגבעתית המשקיפה על אגם טיטיקקה, השמיים מתבהרים ואנחנו מגיעים לקופה-קבנה. אנחנו ממהרים לאזור המעגן, עוצרים לזמן קצר בשירותים המזוהמים ביותר בבוליביה (פרט לשרותי התחנה המרכזית ב-Villazon) ועולים לסירה השטה ל-Isla del sol, אי השמש.


יצאנו בשעה 13:15. השמיים התבהרו ונשטפו בצבע כחול עם קורטוב עננים לבנים. ביחד עם המים הצלולים של האגם השמיים יצרו מעטפת ספרית כחלחלה יפהפה. ישבנו על הסיפון העליון והתחממנו בשמש מהרוח הקרירה שנשבה על פנינו. חלפנו על פני איים קטנים, מרוצפים בטרסות חקלאיות. לאחר כשעתיים של הפלגה, במהלכן הרוח הקרירה הביסה את השמש והכריחה אותנו לרדת לסיפון התחתון, הגענו לאי השמש, האטרקציה המרכזית בצד הבוליביאני של אגם טיטיקקה.


אי השמש הוא אי קטן, מקסים, שהיה מקודש לאינקה (וכנראה גם לתרבות הטיוואנקו), שהאמינו כי אל השמש נולד במקום. אחד מהארמונות החשובים של מלך האינקה היה כאן, אם כי לא נשארו שרידים רבים ממנו. האי, שרוחבו קילומטר-שניים ואורכו לא הרבה יותר מכך, מאוד גבעתי, על סף ההררי. למרות הרריותו של האי, הוא מעובד חקלאית כמעט בכל שטחו. טרסות בשיפוע תלול במיוחד מלוות את גווי הגובה. צ'ולות בבגדים צבעוניים ובכובעי פנמה מעבדות את השדות.

  טיפסנו מהמעגן בו עצרה הספינה בתחתית הכפרYumani , הממוקם במרכז האי, אל הכפר עצמו. עלייה לא קלה, במיוחד עם תיקי הגב הגדולים, במיוחד בגובה 4000 מטר, אבל עלייה כדאית. מלמעלה, השקפנו על האי, האגם והרי האנדים במזרח היוצרים תצפית פנורמית מדהימה. אין ספק, לאינקה וליורשיהם אולי הייתה הגיינה בעייתית אבל טעם מעולה בנקודות תצפית.


זמננו קצר. נותרה לנו כשעה, שעה וחצי עד שהאונייה חזרה לקופה-קבנה תפליג מקצהו הדרומי של האי. חלפנו על המעיין המקודש לאינקה, לידו עמד המדריך מטיוואנקו והסביר בהתלהבות כי המים זורמים לא מחור ניקוז אחד, גם לא משניים, אלא משלושה (!) פתחים, שמסמלים את השילוש הקדוש לטיוואנקו/אינקה. חלפנו בלי להתרשם (פיסת אבן עם שלושה חורי ניקוז) והמשכנו לטפס במדרגות שבצידיהן פעפעו מים.

ילדים בוליביאנים כרכרו מסביבנו וניסו לשכנע אותנו לישון בהוסטלים מהם נשלחו. למרות שניסו להטעות אותנו בלי בושה (ואף הודו בכך בגאווה) אחד מהילדים, כנראה החנון שבחבורה גילה לנו את הנתיב המוביל לחלקו הדרומי של האי, לשם היו פנינו מועדות. צעדנו בשביל הסלול לאורך קו גובה, הליכה נעימה של 45 דקות, עם נוף פנורמי מהמם ומזג אוויר מופלא, הביאה אותנו לארמונו של מלך האינקה. הארמון, שדמה יותר לחורבה בדואית מאשר לארמון בקיניגהם, לא גרם לנו לעלפון, אבל הדרך כן.

 התיישבנו בספינה, שהפליגה ב-17:00 חזרה לקופה-קבנה, ליד חבורת צרפתים שמילאו אלבום מדבקות של שחקני המונדיאל. יש אומות מגוחכות מבוליביה. הבטנו מהופנטים בהם וברכס ה- Cordillera Real  שנשקף ממול, בצד הפרואני של האגם. הרגשתי טעם מסוים של החמצה, הרים כה מדהימים אך לעולם לא אדרוך בהם.

חזרנו לקופה-קבנה ומצאנו הוסטל סביר. קצת הרגשתי שלא בנוח שהתמקחנו עם בעל ההוסטל ליד בנו (ואפילו הצלחנו להפחית 10 בוליביאן), אך האדיבות מחייבת. מיהרנו במעלה הרחוב הראשי אל הקתדרלה הבנויה בסגנון מורי. הנדל"ן בקופה-קבנה כנראה אינו יקר במיוחד, כי מדובר בקתדרלה ענקית, בעלת רחבה ענקית עוד יותר, צבועה כולה בלבן.


בין הערביים התחלפנו לדמדומים, אנחנו יושבים ליד האגם וצופים בשקיעה מדהימה על האגם. השקיעה האחרונה שלנו בדרום אמריקה.

תמונות היום (במסך מלא):


Vodpod videos no longer available.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s