90 יום, 7000 קילומטר, 10000 תמונות

פוסטים שתויגו 'טרק'

26.2 –Pucon: טרק הנמלים

אחרי היום המתיש בו טיפסנו על ה-Villarica, פנינו לטיול יום קל בפארק Huerqueheu. כיוון שאף אדם, כולל המקומיים, לא מסוגל להגות את השם הנ"ל הוא נקרא בשם trek hanamelim. ומדוע? מעשה שהיה, או ספק שהיה, כך היה.

קבוצה של ישראלים יצאה לטיול של יומיים בפארק. אובך ירד והקבוצה איבדה את הדרך. המים כלו והמזון אזל. הם הלכו לאיבוד ובמשך 14 יום ניסו לאתר את הדרך חזרה. כשטיפת האוכל האחרונה נבלעה נותר רק מקור אחד למזון – נמלים.


בין אם מדובר באגדה אורבנית משעשעת או סיפור בעל מוסר השכל (נמלים מאוד מזינות) יש לנו מספר הערות על הסיפור:

  1. אין אפשרות ללכת לאיבוד בטרק. זהו אחד מהטרקים עם השילוט הטוב ביותר שנתקלנו בו.
  2. אורך הטרק, במידה ומאריכים ועושים את המסלול הארוך, הוא 6 שעות לכל היותר. גם אם רוצים, אין אפשרות להתברבר במקום יותר מיום.
  3. אין נמלים בפארק. וחיפשנו.

חזרה להתחלת היום. הגענו בבוקר למתחם הפארק ותחקרנו את איש ה- Conaf (רשות הפארקים הצ'יליאנית) המקומי על המסלול. לצידנו עמד בחור סיני שהנהן בשקט בעת החקירה. לפתע פנה אלינו בעברית. מסתבר שאותו סיני, איתן, הוא מתאזרח בישראל מהונג קונג. בדרום אמריקה, גם הסינים הם ישראלים.

טיילנו בצוותא. המסלול מתחיל בטיפוס מתון, לאחריו יש מישור עם מספר לגונות.

ממשיכים לטפס ומגיעים למישור עם לגונות נוספות, מעט פחות יפות, אבל עם צמחיה מעניינת, מעין עצים מחטיים ענקיים. באחת מהלגונות דייג עמד מבוסס במים עד הברכיים והשליך את חכתו למרחק 50 מטר לפחות.

בנוסף, יש כל מיני אטרקציות צדדיות דוגמת מפלים בהם ביקרנו בדרך חזרה. בסה"כ טיול יום מוצלח, שמסתיים בהליכה רגועה לאורך אגם.

לתמונות היום (במסך מלא):

Vodpod videos no longer available.

מודעות פרסומת

25.2 – Pucon: Villarica Volcano

שוב השכמה מוקדמת ושוב אנו יוצאים עם זוג הקוריאונים למשרדי Politur. כשאנו מגיעים למתקן הסקי בתחתית ההר הרוחות הרבה פחות עזות מאתמול, אבל עזות מספיק בשביל להשבית את הרכבל. המשמעות: תוספת של 400 מטר לטיפוס שמביאות את צבירת הגובה הרגלית לסך כולל של 1400 מטר (מתוכם 1100 מטר בשלג!).

עיצוב אומנותי: צנזור הבלוג

מתחילים לטפס. הפסגה נראית קרובה ואנחנו אופטימים. מתחלקים ל-4 קבוצות לפי סדר המהירות ואנחנו בוחרים בקבוצה השנייה (לפי סדר יורד), בעיקר כי המדריך מוצא חן בעינינו. השיפוע תלול ואנחנו מתמודדים יפה יחסית לשאר הקבוצה הכוללת שוויצרי ענק, זוג גרמנים מבוגרים ובנם וזוג תיירים ישראלים חביבים (לדעתנו) – אנחנו.

אחרי כשעה וחצי הליכה, אנו מגיעים לאזור המושלג והמדריך מדגים שימוש בגרזן הקרח והוראות חירום למקרי החלקה.

מתחילים לטפס על הקרחון המשופע. המדריך מוביל בנתיב מתפתל ומזדגזג. השמש מתחילה לעלות וכל העמק נצבע בצבעי הזריחה. הרכסים נפרסים לפנינו וגם אגם Villarica מופיע. למרות האובך ששרר באותו יום, נוף יפיפה.

עוצרים לעצירת שוקולד ראשונה ונתקלים בקבוצה ישראלים. מביך. התנהגות מגעילה. אנחנו משתדלים להתרחק ולהתנכר. אימצנו זהות אוסטרית.

ממשיכים לטפס. השמש מאירה את ההר. נקודות אנושיות קטנות מכסות את השלג הנראות כנמלים המטפסות בזיגזג.

עצירת שוקולד שנייה בשלג. המדריך כורה בורות ישיבה בעזרת גרזן השלג. אנחנו מתחילים להיות מותשים. עוד שעה וחצי, המדריך מבטיח, אנחנו בפסגה.

אנחנו הולכים ומתקרבים וכל פעם הפסגה נראית בהשג יד, וכל פעם אנחנו עדיין לא שם. עד הפעם האחרונה כמובן – ואנחנו בפסגה. לוע ענק מעלה אדים. ריח גופרית עז. בשל עוצמת פליטת הגזים יש רעש של מייבש שיער עצום. אנחנו יוצאים להקפה של כשעה בפסגה, מתוך תקווה לראות את הלבה עולה.


נקודת תצפית ראשונה: אין תוצאות. מיכל מנסה לשכנע את המדריך לדגול בפסיכולוגיה חיובית. נקודת תצפית שנייה: אין תוצאות. הגזים נפלטים, הנוף הפנורמי מרהיב, אבל לבה- יוק.

אחרי שהותשנו בטיפוס, מגיע השלב הכיפי – הירידה. הירידה מתבצע בהחלקת עכוז. הסבר קצר על השימוש בגרזן כבולם, והופ, לתעלה צרה בשיפוע מטורף. אנחנו קצת איטיים בהתחלה, והמדריכים גוערים בנו. לאט לאט אנחנו תופסים בטחון ולקראת הסוף כבר מאוכזבים שאנחנו לא מצליחים לתפוס מהירות ראויה. אחרי שקיטרנו מספיק, המדריכים נתנו לנו להחזיק בקצה אחד של גרזנם, והם מצידם ספק רצו ספק החליקו במדרון והאיצו אותנו. כיף טהור.


למטה, אנחנו פוגשים את קבוצת הישראלים ורואים את התוצאות של ציוד לקוי. רגליים קפואות, גרביים מכוסות קרח. הבחירה שלנו בסוכנות אמינה ויקרה הצדיקה את עצמה. אחרי צניחה של 1000 מטר גובה על הישבן, את שארית הירידה אנו עושים בדידוי מהיר באדמת אבקה חומה. את הזמן אנו מנצלים לשיחה עם המדריך על פוקון, צ'ילה והדרכת סקי.
בחזרה במשרדי Politur, בשעה 15:00-16:00, מקבלים תעודת בוגר Villarica. מפורקים, אנחנו מיד הולכים להשלים שעות שינה.

על פסגת הויאריקה. ברקע הר הגעש Lenin

תמונות היום (לצפיה במסך מלא):

Vodpod videos no longer available.

ועוד סרטון למתעניינים בליבת הר הגעש:



24.2 – Pucon

האטרקציה בפוקון, עיירה בת 20,000 תושבים ומעל 100,000 תיירים בשנה, היא הר הגעש Villarica. הר געש פעיל בגובה 2800 מטר, הנוטה להתפרץ כל 8 שנים. למרות זאת, ההתפרצות האחרונה הייתה לפני 20 שנה, קרי – למי שמתכנן טיול בקרוב, צפה פגיעה (למרות שכנראה מדובר בתהליך מרקובי).

הטיפוס תלול, קשה ובעיקר – מתבצע בשלג. אנחנו חששנו והקפדנו לבחור בסוכנות טיולים מקצועית ואמינה. אזהרה: חלק מסוכנויות הטיולים יוצאות מוקדם במיוחד בבוקר (הכוונה ב-02:00 ולא ב-04:00). הנימוק שמשווק לתיירים היא כי כך רואים את הזריחה במיקום גבוה ומרשים יותר על צלע ההר. הסיבה האמיתית היא שכך לא משלמים דמי כניסה לפארק. כתוצאה ישירה המטיילים לא מבוטחים. לא מומלץ.

קמים לפנות בבוקר. ההסעה אוספת אותנו מההוסטל, יחד עם זוג קוריאני-צ'יליאני. ב-5:15 מתייצבים בסוכנות הטיולים ומקבלים חגור מלא – מכנסים עמידים למים, מגפים, גרזן קרח, קסדות, תרמיל גב ועוד. מודדים את הציוד ונוסעים ל-Villarica.

הר הגעש מרוחק רק 8 ק"מ מפוקון, אך הנסיעה בדרך הריפיו הפתלתלה אורכת שעה. עדיין לילה ופסגתו של הר הגעש זוהרת באדום. עשן מתמר מהפסגה. מרהיב.

יורדים מההסעה ורוחות אדירות מקבלות את פנינו. צוות המדריכים מתלבט. הם מציעים שלוש אופציות. הראשונה, לדחות את הטיול למחר, ללא תוספת תשלום. השנייה, לנסות לטפס היום אך אין התחייבות כי ניתן יהיה להגיע לפסגה. אם בוחרים באפשרות השנייה לא ניתן לקבל החזר כספי. השלישית, לקבל החזר כספי בקיזוז ההסעה. אנחנו בוחרים באפשרות הראשונה וחוזרים לפוקון. מתים מעייפות אנו משלימים שעות שינה מיידית.

אתרי היום: פוקון, הר הגעש ויאריקה ואגם קבורגה

אחרי השלמת שעות שינה אנו פונים לחפש את אתי. אתי, רבע מהקבוצה עמה טיילנו בשבעת האגמים, נמצאת בפוקון. לילה קודם היא הגיעה להוסטל שלנו בדיוק כשיצאנו. הפעם, תורנו לסור לחפש אותה. את כתובת ההוסטל אנו מקבלים מלשכת התיירות ומנצלים את הזמן לביקור קצר בעיירה. אוכלים גלידה איכותית בקצה מדרחוב המשתווה, בפעם הראשונה בצי'לה, לגלידות ברילוצ'ה. הכתובת שקיבלנו מתבררת כשגויה, וההוסטל נמצא בקצה השני של העיר. אנו מוותרים ומטיילים לאורך חופי אגם Villarica.

העיר חביבה מאוד. בנייה נמוכה מעץ, עיר שלווה. פוקון מזכירה עיירת קיט גרמנית-שוויצרית סטנדרטית שצמוד לה הר געש פעיל.

אחה"צ אנחנו נוסעים ל-Lago Caburga, אגם שגם עליו משתפך ה-Footprint בשל העובדה שיש לו חוף שחור (כמו מרבית האגמים באזור) אך גם חוף לבן. האגם מלא עד אפס מקום בילדים בחופשת הקיץ שמתרחצים באגם.

אחרי טבילה קצרה של הידים באגם נזכרנו שמי שלגים, גם אם יש שמש בחוץ, הם עדיין מי שלגים וישראלים, גם אם הם בדרום אמריקה, לא עמידים בטמפרטורות כאלה. צעדנו לאורך החוף, מהחוף השחור לאורך החוף הלבן. צעידה נעימה בנוף יפה, למרות שהחופים עצמם לא מצדיקים סופרלטיבים.

חול לבן! וואו!

ובערב, מיכל אוכלת בשר! כ-10 דקות הליכה מההוסטל נמצא בית חב"ד. התקשרנו ותהינו האם ניתן לקנות בשר כשר במקום, כמו בבית חב"ד בברילוצ'ה. הרב בירר עם אשתו והזמין אותנו לבוא. לאחר שיחה קצרה על הא ודא, שבא זיהינו מכרים משותפים על פי כלל דתיים שלובים, הוא נתן לנו מספר קופסאות של בשר כשר מוכן שלא זקוק לקירור. עיני מיכל נצצו. 

 

יותר מאוחר התברר לנו כי לא ניתן להשיג במקום בשר כשר והבשר שקיבלנו הוא בשר שקיבל עבור בני ביתו. מרשים. 

הבטחתי להשתדל להגיע בשבת בבוקר להשלמת מניין.

בין מנחה לערבית בהוסטל

תמונות היום (במסך מלא):


Vodpod videos no longer available.


22.2-23.2: מ-Puerto Varas עד Pucon

מפורטו ואראס יצאנו השכם בבוקר לפארק Vicente Perez Rosales. מדריך ה-Footprint מהלל את את הפארק ובמיוחד את Lago Todos los Santos, "אגם כל הקדושים" ולא אנו נשאר אדישים מול השתפכות שכזאת. מונית שירות הביאה אותנו אחרי נסיעה של שעה למתחם הפארק.


הראות הייתה מעופשת, וויתרנו על טיפוס לנקודת תצפית ובמקומה טיילנו במסלול מעגלי בן כמה שעות. לאורך הדרך החרוט הלבן של הר הגעש Osorno נשקף מכל פינה.


המסלול עצמו תמוה, רוב הדרך במישור בזלתי סלעי, הנוף לא משתנה והאגם לא מצדיק את הקילוסים שנשפכו עליו. די התאכזבנו, אבל יתכן שהסיבה לכך הייתה הראות הלקויה.


אחרי ליקוק גלידה בקיוסק המקומי, המשכנו למפלי Salto de Petrohue, שעליהם לא נכתב רבות במדריך אך ראוי היה שיכתב שכן הם מרשימים ביותר. מעט לידם ניתן לעשות טיול רגלי קצר המוביל בין היתר ללגונה קסומה.


אחרי מאמצי שכנוע כבירים הצלחתי לשכנע את מיכל לבקר בלגונה נוספת ב-Ensenada. לטעמי, מקום שווה ביקור, ומשם חזרה ל-Puerto Varas.

אחרי כשעה נסיעה, הגענו לעיר. הנסיעה חזור, כמו הנסיעה הלוך, לאורך האגם. לכל אורך הדרך הרי הגעש החרוטיים המושלגים באזור משקיפים עלינו ממעל. ירדנו מהאוטובוס בטיילת על האגם על מנת לעצור במסעדה איטלקית מומלצת. המסעדה התגלתה כיקרה במיוחד ולא מומלצת וחזרנו למרכז העיר, שם אכלנו פיצה בבית קפה מקומי. קינחנו בשעה של שיחות סקייפ עם האחייניות.


תמונות היום (במסך מלא):


Vodpod videos no longer available.

Peurto Varas נוסדה ע"י מתיישבים גרמניים והשפעתם נראית בכל מקום. זה אחד מהמקומות היחידים בצ'ילה בהם ניתן לקנות שטרודל איכותי. ככלל, מדובר בעיר בה איכות החיים הגבוהה בצ'ילה.

מסלול הליכה לתיירים בן מספר קילומטרים חוצה את העיר ועובר לאורך הבתים ההיסטורים של העיירה. שיא המסלול בכנסייה היפהפיה, לפחות חיצונית, של העיר, אבל המסלול נאה גם בלעדיה.

אם צריך לבחור עיר לחיות בה בדרום אמריקה, ואם בברילוצ'ה כבר אין מקום, אנו ממליצים על Puerto Varas. או פוקון, לשם פנינו אחרי הצהריים.

על גדות האגם בפורטו ואראס. ברקע הר הגעש אוסורנו.

גם בפוקון נתקלנו בקשיים להזמין הוסטל, והפעם לא באשמתנו אלא באשמת ה"ישראלי המכוער" או ה"ציליאני האנטישמי", תלוי את מי שואלים. התקשרנו להוסטל בשל Donde German וביקשנו להזמין חדר ליום זה. הם הביעו נכונות, עד שגילו שאנחנו ישראלים. אולי הייתי צריך להזדהות כאוסטרי. אחרי חקירה שכללה שאלות אינטלגנטיות כמו "מה תעשה אם בתחנת האוטובוסים יציעו לך הוסטל זול יותר?" הם הסכימו לשריין עבורנו חדר.

הגענו להוסטל (מיקום יפהפה, מאוד אסתטי, עד כדי כך שאסור לבשל דגים במקום. החדרים מעט קטנים) בשעה 19:00 בערך. תחקרנו את בעלי הבית לגבי סוכנויות טיולים ל-Villararica ויצאנו לעיירה מצוידים בשלוש שמות של חברות תיירות אחראיות ומומלצות. סגרנו עם הסוכנות הראשונה (Politur), שנראו לנו אמינים ולא יקרים – 20,000 פזו לאדם. מדדנו ציוד, עשינו קניות והלכנו לישון מוקדם. ההשכמה מחר ב-4:30 לפנות בוקר.

מתכוננים לטיפוס לוויאריקה. התחפושת כלולה במחיר

תמונות היום (במסך מלא):

Vodpod videos no longer available.


16.2-17.2– Bariloche: Tronador, Villa La Angostura

אני קם עם הזריחה מוקדם בבוקר. למזלי, הזריחה היא ב-7:00. היא יפה עוד יותר מהשקיעה אמש.

אט אט השמיים משנים את צבעם מכחול כהה לסגול, משם לאדום ונמשכים ללבן. ההרים נצבעים בחלק היפה של צבעי הקשת. קונדורים עפים מספר מטרים ממני. אני מצלם את מספר התמונות הגבוה ביותר לדקה בטיול עד כה.


ולמי שלא מאמין שהקונדור צולם עם עדשת 105 מ"מ:


מיכל מתעוררת קצת מאוחר מדי. מתארגנים ונשפכים למטה.

בדרך חזרה אנחנו רואים שוב את הקרחונים המקיפים את הרפוחיו. קרחונים תלויים, שמסתיימים במפל מרשים. אנו מתלבטים האם לבצע סטייה קטנה כדי לצפות במפל מלמטה (שעתיים הליכה הלוך וחזור) אך מחליטים לחזור ישר ל-Pampa linda.

אנחנו מגיעים בצהריים ל-Pampa linda. יש עוד זמן ופנינו מועדות לקרחון השחור, מרחק 7 ק"מ בדרך ripio. מותשים, אנחנו מנסים לתפוס טרמפים, והאוטו הראשון שעובר עוצר לנו. למעשה, חורק בלמים לאחר זינוק קמיקזה (מוצלח, מסתבר) שלי לכביש. זוג ארגנטינאים חביבים בגילאי ה-30 מסיעים אותנו עד לקרחון.

הקרחון השחור הוא קרחון בצבע אפור-עכבר-מכוער שנצבע כך עקב המשקעים שנוטפים עליו מקירות ההר. יש כאלו שמרחוק טועים בו לצלע הר בוצית במיוחד ויש כאלו שאף מקרוב טועים.

משם, המשכנו קילומטר ברגל ל-Grangota del Diable, לוע השטן. כפי שכבר התלוננו בעבר, מסיבה שאיננה ברורה הביטוי " Grangota del Diable" נפוץ במיוחד בדרום אמריקה, וכמדומני זה האתר הרביעי בשם הזה בו נתקלנו. כמו ברוב המקרים בעבר, מדובר במפל מוקף הרים. מיכל הייתה מותשת ונשארה לשבת בקפיטריה ליד המפל, ואני התקדמתי בשביל כ-15 דקות עד סופו, ויש להודות שלא ראיתי יותר ממיכל. משם, חזרנו חזרה ל-Pampa linda בטרמפ חוזר עם זוג הארגנטינאים שעצרו באחת מהמסעדות ופרקנו את המטען האנושי הסורח, קרי אותנו.

האוטובוס חזרה אמור היה לצאת רק בעוד שעה וחצי ואנו שוב פנינו לקבצנות טרמפים. גם כאן, לא המתנו יותר ממספר דקות. זינוקי קמיקזה לא היו מרשימים אף אחד בטור המכוניות שעמד ללא תנועה ביציאה. במקומם הבפעלנו את שיטת "טרמפ לחץ" הישראלית שעבדה מעולה על זוג חברים ארגינטינאים בנסיון הראשון. ההתקלות הראשונה שלנו איתם הייתה אמש, כאשר הם הגיעו מתנשפים לרפוחיו, לבושים בחולצות ריבר פלייט וגרבי כדורגל עד הברכיים ונשכבו נשנקים מחוץ לרפוחיו. כאמצעי החייאה הם עישנו חבילת סיגריות.

צמד החברים מבואנוס איירס הסיע אותנו כמעט עד ההוסטל בברילוצ'ה, תוך שהוא מפגין כישורי נהיגת ריפיו אף גרועים משלי מחד וטעם מוסיקלי משובח מאידך.

אספנו את החפצים מ-Tango Inn Downtown ונסענו ל-Tango inn Soho. התקבלנו בצהלה ע"י צוות ההוסטל שזכרו את שמותינו, קנינו אמפנדס והומיטות באמפנדריה ממול להוסטל, והלכנו לישון מול משחק כדורגל ארגנטינאי בטלוויזיה. זה לא מפתיע – בכל יום נתון יש בארגנטינה משחק כדורגל בטלוויזיה.

כאן היום התחיל

תמונות היום (על מסך מלא):

Vodpod videos no longer available.

היום יום מעונן. בשילוב עם העייפות מהמסלול בטרונדור אנו מעוניינים בטיול קל. מפעלי השוקולד באזור עושים רושם לא אטרקטיבי, ואנו מחליטים לנסוע לבקר ב-Villa La Angostura ועולים על אוטובוס בשעות הצהריים המוקדמות.

לפני הנסיעה, טיפול ב-zapateria. הנעליים של מיכל דולפות, שלי קרועות וה-zapato, הסנדלר, מתחייב שיוכל לתקן אותן תוך שעה. הוא אכן תיקן אותן תוך שעה, אם מחשיבים הידוק בסיכות שדכן כטכניקה לגיטימית לתיקון נעליים. פשוט עבודה בוליבאנית.

שוב האוטובוס נתקע. ושוב מדובר באוטובוס של Via Bariloche. אנחנו ממתינים כשעה וחצי עד שמגיע אוטובוס חילוץ. לפחות טרחנו להטעין את הטלפונים המשמשים כנגנים לעת מצוא.

צילום אילוסטרציה


באיחור רב, אנחנו מגיעים ל- Villa La Angostura. הסיבה העיקרית לביקור במקום, יער ה-Arrayanes, נסגר לסיורים בדיוק 30 דקות לפני שהגענו. ה-Arrayanes, עצים חומים-בהירים נדירים בעלי גזע מנוקד ונטול קליפה, גדלים אך רק באזור זה – כך לפחות לפי ה-Footprint. מיותר לציין שלאחר מכן נתקלנו בכמויות בלתי נדלות מהן בצ'ילה.

גשם יורד ואנחנו לוקחים אוטובוס ל-Bahia Mansa, נמל המוביל ללשון היבשה שם נמצא הפארק. בכניסה ללשון היבשה יש עץ Arrayane ייצוגי. הגשם פסק והשמים מתבהרים תוך כדי הטיול הקצר שאנו עושים באזור. המסלול מוביל לגבעה וממנה תצפית פנורמית על המפרץ. עומדים וצופים על המפרץ מצד אחד. מסתובבים 180 מעלות ומהצד השני ניתן לראות את אגם Nahual Huapi עד ברילוצ'ה השוכנת בגדה ממול.

בדרך חזרה אנחנו לוקחים טרמפ עם ארגניטינאי מבוגר ונחמד שסוטה מדרכו במיוחד עבורנו ועוצר לנו ליד לנהר הקצר בעולם, Correntoso River. בין אגם Nahuel Huapi לאגם Correntoso זורם נהר באורך כמה מטרים, שיותר מכל מעלה את השאלה מדוע הוא מוגדר נהר. גם מכאן אנחנו מתניידים בטרמפ.

מאחורי הגשר: מקור הנהר. בגשר: שפך הנהר.חזרה לברילוצ'ה. זהו היום האחרון שלנו כאן. את הערב אנחנו מקנחים במסעדה מקומית שהומלצה ע"י החזאי אותו פגשנו ב-Tronador. אנו מגיעים מספר דקות לפני הפתיחה ובתמימות מבקשים להכנס. מסתבר שזו הייתה אחת מההחלטות הנבונות, כיוון שמהר מאוד המסעדה התמלאה עד אפס מקום. למעשה, שכיצאנו מהמסעדה, נתקלנו בתור ארוך של עשרות אנשים מחוצה לה. באף מסעדה אחרת באזור לא נתקלנו בתור כזה. המסעדה כשלעצמה, לא הייתה מוצלחת במיוחד, אלא אם מגדירים שניצל דה-ז'ור ששוחה בגבינה צהובה מהזן הנחות ביותר כמעדן גורמה. לעומת זאת, המנות היו גדולות מאוד (השניצל, לדעתי, היה עשוי משתי עופות שהולחמו) וזולות מאוד מאוד. כמעט סיכמנו את הערב האחרון עם גלידה כמתבקש ביום האחרון בברילוצ'ה, אבל בשל העייפות חזרנו ישירות להוסטל.

תם עידן ברילוצ'ה. כואב הלב.

תמונות היום (על מסך מלא):

Vodpod videos no longer available.

גם מכאן אנחנו מתניידים בטרמפ.

15.2 –Bariloche: Cerro Tronador

הטיול האחרון שתיכננו לעשות באזור ברילוצ'ה הוא הטיול הנחשב לטיול היפה באזור ברילוצ'ה בכלל ופארק Nahuel Huapi בפרט – טרק הטרונדור. לאור התצפיות המרשימות שחווינו בעבר בפארק ב-Cerro Lopez, זה נשמע מרשים במיוחד.

הוד מעלתו, הטרונדור

Cerro Tronador הוא ההר הגבוה בפארק Nahual Huapi. הר געש לא פעיל המכוסה בשלג כל ימות השנה. המסלול הדו-יומי מתחיל בנסיעה בבוקר לאזור Pampa linda, משם טיפוס במשך יום שלם עד ל-Refugio Otto Meiling הנמצא בגובה 2000 מטר, ולמחרת חזרה.

וכך, אם כן, השכמנו קום, הספקנו לאכול ארוחת בוקר טובה ב-Tango Inn Downtown (כולל פנקייקס!) ועלינו על המיניואן ל-Pampa Linda. לאחר שעתיים של נסיעה בדרך ריפיו (ברובה), הגענו ל-Pampa Linda, אזור יפה ומישורי, המכיל חוות סוסים, שרותי תיירות שונים ומספר הוסטלים ובתי הארחה. נרשמנו אצל ה-rangers המקומיים והתחלנו בטיפוס.

התקדמנו בקצב טוב והיינו גאים בעצמנו. יחד איתנו טיפסו אמריקאי ובנו ועקפנו אותם והם אותנו לסירוגין. חציו הראשון של הטיפוס הוא ביער עבות, בהליכה בדרך 4X4 מתפתלת.


בערך באמצע היער, אנו נתקלים שוב בזבובים העוקצים מהקרטרה, המלווים אותנו כמעט עד אמצע חציה השני של הדרך.

החצי השני הוא טיפוס על הר טרשים קרח, בזלתי וסלעי. מעלינו מרחפים קונדורים. שונה מאוד מהטיולים שעשינו עד היום בפטגוניה.

מותשים, אנו מדמיינים את הרפוחיו מאחורי כל גבעה. אחרי הגבעה השלישית בערך אנו רואים את הרפוחיו.

מרחוק, הוא נראה קטן במיוחד. כשמתקרבים, הוא גם מכוער. רק כאשר נכנסים פנימה מבינים מדוע הוא נחשב לרפוחיו הדגל של "קלאב אנדינו ברילוצ'ה". מצוחצח, עם לובי מרשים, מטבח איכותי (כולל תנור חשמלי!), מתוקתק, נקי, ללא ספק הרפוחיו המרשים ביותר שהיינו בו.

אנו יושבים בפנים, שותים תה (מיכל) ושוקו חם (אני) ומדברים עם זוג אמריקאים. האחד, חזאי שהסביר לי סוף סוף את עקרונות הפיסיקה של הרמה והשקע הברומטריים, והשני, במאי סרטים וילדו המאומץ שעקפנו בדרך.

בשקיעה, אנחנו יוצאים החוצה.

האדמה מכוסה ברובה שלג והיא וההרים מסביב נצבעים אדום. הטרונדור, שנראה קרוב ולא גבוה בהרבה מאיתנו, מקבל צבעים עזים.

בפינה השמאלית התחתונה: ארוחת ערב

 

הולכים לישון עם עוד 40 איש בקומה העליונה של הרפוחיו עם זכרונות משקיעה מדהימה.

תמונות היום (לצפיה במסך מלא – ובצבעים מדויקים, בניגוד לתמונות בפיקסה):

Vodpod videos no longer available.