90 יום, 7000 קילומטר, 10000 תמונות

פוסטים שתויגו 'Foz de Iguacu'

4.1.2010 : Foz de Iguacu / Puerto Iguazu

מפלי האיגאסו מחולקים בין ברזיל וארגינטינה והדעות חלוקות מהו הצד המרשים יותר. בכל מקרה, הוראות ההפעלה שקיבלנו הן שראשית יש לראות את המפלים בצד הברזילאי שמספק את המבט הפנורמי (והתמונות) המרשימות יותר ואח"כ לעבור לצד הארגינטינאי ולהירטב מקרוב. וכך עשינו, מיד אחרי ארוחת בוקר ושיחת סקייפ לאחיינות.

הצד הברזילאי של המפלים, כמו ברזיל באופן כללי מההתרשמות הקצרה בת היומיים, מסודר ומאורגן באופן גרמני. בראייה לאחור, למי שצפה בנבחרת ברזיל במונדיאל 2010 זה לא אמורה להיות הפתעה. נסיעה קצרה באוטובוס מובילה לתחילת המסלול שסופו במבט מלמטה על מפל אדיר מימדים-
Garganta del diablo, לוע השטן. בדרום אמריקה, יש הרבה שטנים או הרבה לועות – זה הראשון מבין שמונה שנתקלנו בהם.


משם באוטובוס לשום מקום, שחיבר אותנו לאוטובוס אחר לשום מקום, ומשם למעבר הגבול בין ברזיל וארגניטינה. מסיבה לא ברורה, בדרום אמריקה תמיד יפרידו מספר קילומטרים בין תחנת הגבול של מדינה א' לתחנה של מדינה ב', כנראה במסגרת הסכם חשאי של התאחדות נהגי המוניות הלטיניים. בעוד שתחנת הגבול בצד הברזילאי מתוקתקת וחשוב מכך – ממוזגת, הצד הארגינטאי נראה כקריקטורה של רפובליקת בננות. תור אימים משתרך בחוץ, המזגן היחיד מופנה לכיוון הפקידים שמסתכלים בחשד מסוים על המקומיים שסוחבים שקי יוטה ענקיים ובתוכם בננות ומדי פעם מגניבים במבט עוין של ממש לעבר התיירים.

נוטפים זיעה, עלינו לאוטובוס נוסף שהביא אותנו לפארק הארגינטאי של מפלי האיגאסו. הפארק הארגנטינאי מורכב משלושה מסלולי הליכה ואטרקציית "הספינה", עליה בהמשך. המתנו ברכבת הפנימית בפארק לקראת היציאה למסלול התחתון, כאשר לפתע השמיים התקדרו וגשם עז ניתח ארצה. עדיין היה חם מאוד והזענו והשילוב בין הגשם לזיעה יצר תמהיל דיאלקטרי דוחה במיוחד.

טיילנו לאורך המסלול שעובר קרוב ומתחת למפלים. לקראת אמצע המסלול ירדנו ל"ספינה". הסירה, מעין סירת גומי מתנפחת, היא אטרקציית תיירים מהסוג הנחות ביותר אך המהנה מאוד. לבושים במעט בגדים ככל האפשר, כאשר מאיה, בת דודתה של בתיה, המצלמה של אחי, ארוזה היטב בשקית ניילון, הסירה שועטת לעבר המפלים והיושבים נרטבים עד לשד עצמותיהם. לשדרוג האווירה, בקדמת הסירה יושב קפיטן-צלם, שנותן הוראות בימוי תוך כדי צילום וידיאו תוך כדי היגוי הסירה. את הווידאו ניתן לרכוש אח"כ במחיר מופקע של 100 פזו. יצאנו רטובים אך מרוצים. בנוסף, זה הוגדר מבחינתי כאימון שחיה.


דחסנו והספקנו לטייל גם במסלול העליון לפני שכמעט נעלו אותנו בפארק. פנינו להוסטל בצד הארגינטאי שהיה נחמד מאוד פרט ללובי שהיה בנוי כחממה, בחירה מעט תמוהה באקלים הנוכחי. הספקנו לאכול ארוחת ערב בהוסטל (אכול כפי יכולתך ב-30/20 פזו לצמחוני/בשרי!) ולדבר עם ערביה-מרוקנית לפני שנפלנו שדודים.

יום עמוס מצפה לנו מחר, אך לפני זה – תמונות היום (מסך מלא).

Vodpod videos no longer available.


2.1.2010-3.1.2010: ימים ראשונים

2.1.2010– ממריאים!

4:30-ש' : אחרי סופשבוע עמוס במיוחד נפרדים מהמשפחה. יעל (אחיינתי) מבינה שאנחנו נוסעים ומחבקת חזק ולא מרפה, לפחות עד שהיא שמה לב שהיעד המועדף שלה (אבי, תרתי משמע) נמצא לידה.

3:30-ש': רועי (אחיה של מיכל) קושר ומהדק את התיקים. מדהים מה שלחץ של 100 אטמוספירות יכול לעשות.

3:00-ש': אנחנו יוצאים.

2:53-ש': אנחנו חוזרים. שכחתי משהו. מה שכחתי? לא זוכר.

1:40-ש': מגיעים לנתב"ג אחרי שהתברר לנו שתעשית הרכב הקוריאנית מייצרת גם מטוסים.

ש' (שבת, 21:00): ממריאים. דרום אמריקה, הנה אנחנו באים.


3.1.2010 – Foz De Iguacu

מלמעלה, מפלי האיגאסו נראים כשריפת יער. ענן לבן מתמר מעליהם. כשאנחנו נוחתים, אנחנו מבינים שבלב שריפת יער הרבה פחות חם. 110% אחוזי לחות ואנחנו עם תיקי משא ופליזים. דו שכבתיים.

אחרי טיסה של 20 ומשהו שעות והמתנה לטיסת המשך קצרצרה בשדה התעופה המצ'וקמק של סאו פאולו (עיר של 20 מיליון איש ושדה תעופה הקטן מתחנת הרכבת של מינכן), אנחנו נוחתים בשעה 14:10 ב-Foz De Iguacu ושועטים למזגן הקרוב. Foz De Iguacu, שנמצאת בצד הברזילאי של המפלים היא אחותה התאומה של Puerto Iguazu ששוכנת למולה בצד הארגינטאי. עוד במשולש הגבולות – פארגאווי, אבל שם אין שום דבר מעניין.

אחרי שהגענו לרמות אינטימיות גבוהה עם המזגן בהוסטל, אזרנו כוחות ופנינו ליעדנו הראשון. טרם הספקנו לבקר ביעד הראשון וכבר שינינו את תוכניותינו. במקום לבקר בתחנת הכוח הגדולה בעולם (הידרואלקטרית!) נסע לפארק הציפורים הסמוך למפלים.

ההליכה לתחנת האוטובוס הקרובה, מרחק 15 דקות הליכה, מתבצעת בחום ולחות איומים אך בלב אזור טרופי יפהפה. ההליכה מוצדקת, כי בעקבותיה מתגלה לנו התשובה לשאלה שמעולם לא הטרידה אותנו: לאן הולכים אוטובוסים שהם מתים.

התשובה – למיניסטריון התחבורה של Foz De Iguazu. התחבורה הציבורית במקום מבוססת על אוטובסי אגד עתיקים, מהדגם עם החוט המשמש כפעמון והחלונות המשיכה המילימטריים. הברזילאים הכניסו שידרוג בדמות משרד כרטיסנית ייעודי. משרד הכרטיסנית, שנמצא במרכז האוטובוס, שוכן על שטח של 2-3 דונם ותופס את רוב נפח האוטובוס. תפקיד הכרטיסנית הוא לחלק פיסות נייר ממוחזרות ולהקל את העומס על הנהג, שגם כך בקושי רואה משהו בינות לאגלי הזיעה המטפטפים לעיניו.

ואז הגענו לפארק הציפורים (מסך מלא).

Vodpod videos no longer available.

בדרך חזרה, מזיעים אך מרוצים מאחת מהאטרקציות היותר מוצלחות בדרום אמריקה, קנינו מעט פירות שהפתיעו לרעה באיכותם וצעדנו להנאתנו בשעת הסיאסטה הגדולה באזור חקלאי שלו, פסטרולי, צבוע בירוק עז ומעל לכל – חם. ולח. וחם.

לא הרבה יודעים זאת, אבל רוב המים שזורמים במפלי האיגאסו מקורם בזיעת התיירים.