90 יום, 7000 קילומטר, 10000 תמונות

פוסטים שתויגו 'La Angostura'

16.2-17.2– Bariloche: Tronador, Villa La Angostura

אני קם עם הזריחה מוקדם בבוקר. למזלי, הזריחה היא ב-7:00. היא יפה עוד יותר מהשקיעה אמש.

אט אט השמיים משנים את צבעם מכחול כהה לסגול, משם לאדום ונמשכים ללבן. ההרים נצבעים בחלק היפה של צבעי הקשת. קונדורים עפים מספר מטרים ממני. אני מצלם את מספר התמונות הגבוה ביותר לדקה בטיול עד כה.


ולמי שלא מאמין שהקונדור צולם עם עדשת 105 מ"מ:


מיכל מתעוררת קצת מאוחר מדי. מתארגנים ונשפכים למטה.

בדרך חזרה אנחנו רואים שוב את הקרחונים המקיפים את הרפוחיו. קרחונים תלויים, שמסתיימים במפל מרשים. אנו מתלבטים האם לבצע סטייה קטנה כדי לצפות במפל מלמטה (שעתיים הליכה הלוך וחזור) אך מחליטים לחזור ישר ל-Pampa linda.

אנחנו מגיעים בצהריים ל-Pampa linda. יש עוד זמן ופנינו מועדות לקרחון השחור, מרחק 7 ק"מ בדרך ripio. מותשים, אנחנו מנסים לתפוס טרמפים, והאוטו הראשון שעובר עוצר לנו. למעשה, חורק בלמים לאחר זינוק קמיקזה (מוצלח, מסתבר) שלי לכביש. זוג ארגנטינאים חביבים בגילאי ה-30 מסיעים אותנו עד לקרחון.

הקרחון השחור הוא קרחון בצבע אפור-עכבר-מכוער שנצבע כך עקב המשקעים שנוטפים עליו מקירות ההר. יש כאלו שמרחוק טועים בו לצלע הר בוצית במיוחד ויש כאלו שאף מקרוב טועים.

משם, המשכנו קילומטר ברגל ל-Grangota del Diable, לוע השטן. כפי שכבר התלוננו בעבר, מסיבה שאיננה ברורה הביטוי " Grangota del Diable" נפוץ במיוחד בדרום אמריקה, וכמדומני זה האתר הרביעי בשם הזה בו נתקלנו. כמו ברוב המקרים בעבר, מדובר במפל מוקף הרים. מיכל הייתה מותשת ונשארה לשבת בקפיטריה ליד המפל, ואני התקדמתי בשביל כ-15 דקות עד סופו, ויש להודות שלא ראיתי יותר ממיכל. משם, חזרנו חזרה ל-Pampa linda בטרמפ חוזר עם זוג הארגנטינאים שעצרו באחת מהמסעדות ופרקנו את המטען האנושי הסורח, קרי אותנו.

האוטובוס חזרה אמור היה לצאת רק בעוד שעה וחצי ואנו שוב פנינו לקבצנות טרמפים. גם כאן, לא המתנו יותר ממספר דקות. זינוקי קמיקזה לא היו מרשימים אף אחד בטור המכוניות שעמד ללא תנועה ביציאה. במקומם הבפעלנו את שיטת "טרמפ לחץ" הישראלית שעבדה מעולה על זוג חברים ארגינטינאים בנסיון הראשון. ההתקלות הראשונה שלנו איתם הייתה אמש, כאשר הם הגיעו מתנשפים לרפוחיו, לבושים בחולצות ריבר פלייט וגרבי כדורגל עד הברכיים ונשכבו נשנקים מחוץ לרפוחיו. כאמצעי החייאה הם עישנו חבילת סיגריות.

צמד החברים מבואנוס איירס הסיע אותנו כמעט עד ההוסטל בברילוצ'ה, תוך שהוא מפגין כישורי נהיגת ריפיו אף גרועים משלי מחד וטעם מוסיקלי משובח מאידך.

אספנו את החפצים מ-Tango Inn Downtown ונסענו ל-Tango inn Soho. התקבלנו בצהלה ע"י צוות ההוסטל שזכרו את שמותינו, קנינו אמפנדס והומיטות באמפנדריה ממול להוסטל, והלכנו לישון מול משחק כדורגל ארגנטינאי בטלוויזיה. זה לא מפתיע – בכל יום נתון יש בארגנטינה משחק כדורגל בטלוויזיה.

כאן היום התחיל

תמונות היום (על מסך מלא):

Vodpod videos no longer available.

היום יום מעונן. בשילוב עם העייפות מהמסלול בטרונדור אנו מעוניינים בטיול קל. מפעלי השוקולד באזור עושים רושם לא אטרקטיבי, ואנו מחליטים לנסוע לבקר ב-Villa La Angostura ועולים על אוטובוס בשעות הצהריים המוקדמות.

לפני הנסיעה, טיפול ב-zapateria. הנעליים של מיכל דולפות, שלי קרועות וה-zapato, הסנדלר, מתחייב שיוכל לתקן אותן תוך שעה. הוא אכן תיקן אותן תוך שעה, אם מחשיבים הידוק בסיכות שדכן כטכניקה לגיטימית לתיקון נעליים. פשוט עבודה בוליבאנית.

שוב האוטובוס נתקע. ושוב מדובר באוטובוס של Via Bariloche. אנחנו ממתינים כשעה וחצי עד שמגיע אוטובוס חילוץ. לפחות טרחנו להטעין את הטלפונים המשמשים כנגנים לעת מצוא.

צילום אילוסטרציה


באיחור רב, אנחנו מגיעים ל- Villa La Angostura. הסיבה העיקרית לביקור במקום, יער ה-Arrayanes, נסגר לסיורים בדיוק 30 דקות לפני שהגענו. ה-Arrayanes, עצים חומים-בהירים נדירים בעלי גזע מנוקד ונטול קליפה, גדלים אך רק באזור זה – כך לפחות לפי ה-Footprint. מיותר לציין שלאחר מכן נתקלנו בכמויות בלתי נדלות מהן בצ'ילה.

גשם יורד ואנחנו לוקחים אוטובוס ל-Bahia Mansa, נמל המוביל ללשון היבשה שם נמצא הפארק. בכניסה ללשון היבשה יש עץ Arrayane ייצוגי. הגשם פסק והשמים מתבהרים תוך כדי הטיול הקצר שאנו עושים באזור. המסלול מוביל לגבעה וממנה תצפית פנורמית על המפרץ. עומדים וצופים על המפרץ מצד אחד. מסתובבים 180 מעלות ומהצד השני ניתן לראות את אגם Nahual Huapi עד ברילוצ'ה השוכנת בגדה ממול.

בדרך חזרה אנחנו לוקחים טרמפ עם ארגניטינאי מבוגר ונחמד שסוטה מדרכו במיוחד עבורנו ועוצר לנו ליד לנהר הקצר בעולם, Correntoso River. בין אגם Nahuel Huapi לאגם Correntoso זורם נהר באורך כמה מטרים, שיותר מכל מעלה את השאלה מדוע הוא מוגדר נהר. גם מכאן אנחנו מתניידים בטרמפ.

מאחורי הגשר: מקור הנהר. בגשר: שפך הנהר.חזרה לברילוצ'ה. זהו היום האחרון שלנו כאן. את הערב אנחנו מקנחים במסעדה מקומית שהומלצה ע"י החזאי אותו פגשנו ב-Tronador. אנו מגיעים מספר דקות לפני הפתיחה ובתמימות מבקשים להכנס. מסתבר שזו הייתה אחת מההחלטות הנבונות, כיוון שמהר מאוד המסעדה התמלאה עד אפס מקום. למעשה, שכיצאנו מהמסעדה, נתקלנו בתור ארוך של עשרות אנשים מחוצה לה. באף מסעדה אחרת באזור לא נתקלנו בתור כזה. המסעדה כשלעצמה, לא הייתה מוצלחת במיוחד, אלא אם מגדירים שניצל דה-ז'ור ששוחה בגבינה צהובה מהזן הנחות ביותר כמעדן גורמה. לעומת זאת, המנות היו גדולות מאוד (השניצל, לדעתי, היה עשוי משתי עופות שהולחמו) וזולות מאוד מאוד. כמעט סיכמנו את הערב האחרון עם גלידה כמתבקש ביום האחרון בברילוצ'ה, אבל בשל העייפות חזרנו ישירות להוסטל.

תם עידן ברילוצ'ה. כואב הלב.

תמונות היום (על מסך מלא):

Vodpod videos no longer available.

גם מכאן אנחנו מתניידים בטרמפ.

4.2-7.2 – Bariloche: שבעת האגמים, Refugio Frey

יום קודר. גשם מטפטף בחוץ והתחזית למחר לא מבטיחה. ביחד עם קבוצת הישראלים שפגשנו בהוסטל לפני כמה ימים, אנחנו מחליטים לנסוע למסלול שבעת האגמים. אם כבר גשום, אז שיהיה גשום באוטו.

"שבעת האגמים" היא דרך נוף היוצאת מברילוצ'ה צפונה, העוברת דרך מספר משתנה של אגמים (לעולם לא שבעה) ומסתיימת בסאן מרטין דה לוס אנדס. טיול רכב של יום-יומיים, וחזרה לברילוצ'ה.

ביחד עם אינה (ילדה קטנה ומעצבנת) ועידו (תכנת שתכנת לו את כל הקריירה, כולל נקודות המפנה, כבר בגיל 29) יצאתי לסקור את שוק השכרת הרכב בברילוצ'ה. החברה היחידה שהיה לה רכב לששה אנשים לאותו יום הייתה חברה מקומית יקרה להחריד (Aopen). לאחר נסיון כושל למצוא אלטרניטבות יצאנו לדרכנו מסניף החברה רק בשעה 15:00.

את שאר הנוסעים אספנו בהוסטל: אתי (בחורה חביבה שאוהבת "להרגיש" ערים למשך עידנים גאולוגיים, חברתה של אינה), איתמר, פיסיקאי לשעבר ואיש מעצבן במיוחד, וכמובן פיט.

נסענו לחוף האגם הראשון, Nahual Huapi, עד שהגענו ל-La Angostura, עיירת הקיט של עיר הקיט ברילוצ'ה. שוב שוקולדים (יקרים מאוד), מאפים (יקרים וקטנים) וחנויות מותגים. הגשם לא פסק לרגע, ונענו ממדרחוב מקורה אחד למישנהו עד שאינה ואתי יגמרו "להרגיש את העיר". הם לא סיימו, אבל אנחנו והאחרים אלצנו אותם להמשיך להרגיש את העיר בהזדמנות אחרת.

עידו החליף את אתי בנהיגה, החלטה שהורידה את מפלס דפיקות הלב באוטו. אחרי טעות ניווט קטנה שבעקבותיה הגיענו לצ'ילה (או לפחות למעבר הגבול) אך ראינו אגם נוסף (Lago Totoral), הגענו לדרך ריפיו. לאורך הדרך אגמים שכמותם ראינו רבות בעבר. האגמים די דומים האחד למשנהו ומזג האויר הגשום לא הוסיף לעניין.

הגיע הערב וחיפשנו מקום ללון, או למעשה לקמפינג. מעט המקומות שעברנו בהם היו או יקרים או חצופים (תוספת תשלום עבור מקלחת בת 5 דקות). המשכנו בחשכה, עד שראינו אוהלים בצד הכביש. פנינו לידם, והקמנו פרטית את המאהל.

בבוקר ראינו שלט כי אין להקים אוהלים במקום. אבל בכנות, ראינו זאת רק בבוקר.

הבוקר במאהל הלא-חוקי

הקדמנו להשכים קום, כדי לנצל ככל שניתן את זמן הרכב. הבוקר נפתח עם מזג אויר משופר. הגשם פסק, ואת מעט האגמים שראינו במשך הדרך ראינו לשם שינוי באור שמש. בשעה 9:00 בבוקר הגענו לSan Martin de Los Andes-, העיירה שמסמנת את סוף המסלול הרשמי של שבעת האגמים.

הערת היועץ האמנותי: לא מצאת ספר בארגנטינה?

פרט לפיט ואני, הקבוצה בילתה את השעה שקבענו עד ליציאה חזרה בארוחת בוקר בבית קפה. בעינינו, זה היה תמוה להגיע לעיירה כדי לשבת שעה בבית קפה ולא להסתובב כלל בה. אבל מצד שני, הם היו די תמוהים בעינינו, כך שאולי זה מסתדר.

נסיעה מהירה עד לברילוצ'ה. 14:45, בכניסה לברילוצ'ה פקק. 15:00, שעת החזרת הרכב המיועדת. אנו מגיעים להוסטל, אבל לא עוצרים. מתדלקים תוך כדי פריקת המטען האנושי והדומם. ממשיכים בנסיעה היסטרית ומגיעים לחברת השכרת הרכב במרכז ברילוצ'ה ב-10 דקות איחור, אבל למזלנו אין שם אף אחד. ממתינים עוד כ-10 דקות עד לנציג החברה ומחזירים את הרכב.

בדרך חזרה אני עוצר וקונה טרוצ'ות (פורל) ותפו"א ופיט ואני מכינים ארוחת אחה"צ מלכותית.

סיכום שבעת האגמים: מיותר לכל מי שנמצא בפטגוניה יותר משבועיים. ולראייה, תמונות מהטיול בן היומיים (במסך מלא):

Vodpod videos no longer available.

למחרת בבוקר, יום חשוב ומיוחד, יום ההולדת שלי. התחזית מבשרת על סופה רצינית. בהוסטל שהיינו בו עד עתה (Tango inn soho) אין חדרים פנוים ואנו עוברים בבוקר להוסטל Marcopolo inn. בבוקר אני נוסע לשלם ולהזמין מקום, ובאוטובוס יושב פקיד הקבלה של Tango inn soho מאתמול ושוטף את בעלי ההוסטל, מעסיקיו, בנאצות.

את רוב היום אנו מבלים בהסתובבות בעיר. גלידה, שוקולד, חנויות טיולים. פוגשים זוג ישראליות בכספומט שמספרות לנו שתי עובדות חשובות: האחת, הכספומט מוציא לעיתים שטרות מזויפים. השנייה, קצה הטרק הדו-יומי שתכננו לעשות בעוד מספר ימים, "הטרונדור", מרוצף בשלג ואין אפשרות להקים מאהל במקום אלא רק לישון ברפוחיו. כמובן, אלא אם אנחנו נהנים משינה בשלג.

לקראת הערב, אנחנו מחליטים לחגוג את יום ההולדת שלי בקולנוע. אחרי בדיקה באינטרנט, אנחנו צועדים לקניון מקומי. אנחנו נעמדים בתור לקופה ומגלים כי בהקרנה הנוכחית (19:00) הסרט הוא בדיבוב לספרדית ורק בשעה 21:30 הסרט יוקרן ללא דיבוב.

מנסים קולנוע נוסף אך הסיפור חוזר על עצמו. חוזרים למלון ואוכלים ארוחת ערב (חינמית) עלובה למדי. אני מחליט באופן חד-צדדי לדחות את יום ההולדת שלי לתאריך לא ידוע.

השביעי בפברואר. יום בהיר אחרון של שמש לפני הסערה הצפויה החל ממחר. אנו מנצלים את הבוקר הבהיר לטיול היום הנוסף המומלץ ע"י Club Andino – הטיפוס ל-Refugio Frey. הפעם מתווספות אלינו שתי טרמפיסטיות. אתי, רבע מהקבוצה עמה טיילנו בשבעת האגמים, וסימונה, ביולוגית ללא ציוד טיולים כלל, אלא אם מחשיבים כפפות רכיבה לאופניים כציוד הכרחי לטיול בפטגוניה ומעיל פליז כמשקולת מיותרת.

המתנו בתחנות האוטובוס. עשר דקות, רבע שעה, חצי שעה והאוטובוס בושש לבוא. 50 דקות, ואין אוטובוס. חצינו את הכביש מתוך כוונה לנהל משא ומתן עם נהג מונית שהמתין ממול. חוקי מרפי עובדים תמיד ותוך כדי המו"מ ראינו את האוטובוס וחצינו את הכביש הראשי, ה-4 נתיבי, בפראות.

מחניון אתר הסקי Cerro cathedral התחלנו לצעוד לכיוון הרפוג'יו. מהר מאוד איבדנו את אתי (בגלל בעיות ברכיים) ואת סימונה (בגלל חוסר בנעליים וכושר לקוי). צעדנו, צופים מלמעלה על Lago Gutierez. כעבור שעתיים הגענו לגשר רעוע שעובד הרפוג'יו עבד לשפצו (האין זה מרגיע?). מכאן, כך הוא אמר, נותרה עוד שעת הליכה לרפוג'יו. הנוף השתנה לנוף טרשים קרח. בפסגות עדיין נותר שלג.

ככל שמתקרבים לרפוג'יו, נהיה יותר ויותר קר. הרפוג'יו נמצא לצד לגונה, המוקפת משלושת צדדיה בפסגות, מעין חצי אי ברוורס. מראה יפהפה. שתינו שוקו וחיכינו לבנות. וחיכינו. וחיכינו. שאלנו מטיילים האם נראו בדרכם וקיבלנו תשובות סותרות שבעיקר הראו כי לא תיארנו טוב את מראהן.

אני רציתי להמשיך ולהאריך עוד את הטיול כמסורת לופז. מיכל הייתה עייפה והמאבק היה קצר וחד. חזרנו, אחרי שעת המתנה נוספת ברפוחיו, ואחרי כחצי שעה הליכה פגשנו את הבנות מדדות לאיטן מעלה.

"שוקו חבב" ברפוחיו

לקראת החזרה לחניון, התקדרו השמיים. 10 דקות לפני שהגענו לתחנת האוטובוס, התחיל גשם, שהלך והתגבר. הגשף נהיה זועף כשהיינו באוטובוס ומעט רחמנו על הבנות. אבל רק מעט.

תמונות היום ואתמול (בעיקר היום, כי אתמול לא צילמנו) ולמעוניינים בצפיה במסך מלא:

Vodpod videos no longer available.