90 יום, 7000 קילומטר, 10000 תמונות

פוסטים שתויגו 'monte tronador'

16.2-17.2– Bariloche: Tronador, Villa La Angostura

אני קם עם הזריחה מוקדם בבוקר. למזלי, הזריחה היא ב-7:00. היא יפה עוד יותר מהשקיעה אמש.

אט אט השמיים משנים את צבעם מכחול כהה לסגול, משם לאדום ונמשכים ללבן. ההרים נצבעים בחלק היפה של צבעי הקשת. קונדורים עפים מספר מטרים ממני. אני מצלם את מספר התמונות הגבוה ביותר לדקה בטיול עד כה.


ולמי שלא מאמין שהקונדור צולם עם עדשת 105 מ"מ:


מיכל מתעוררת קצת מאוחר מדי. מתארגנים ונשפכים למטה.

בדרך חזרה אנחנו רואים שוב את הקרחונים המקיפים את הרפוחיו. קרחונים תלויים, שמסתיימים במפל מרשים. אנו מתלבטים האם לבצע סטייה קטנה כדי לצפות במפל מלמטה (שעתיים הליכה הלוך וחזור) אך מחליטים לחזור ישר ל-Pampa linda.

אנחנו מגיעים בצהריים ל-Pampa linda. יש עוד זמן ופנינו מועדות לקרחון השחור, מרחק 7 ק"מ בדרך ripio. מותשים, אנחנו מנסים לתפוס טרמפים, והאוטו הראשון שעובר עוצר לנו. למעשה, חורק בלמים לאחר זינוק קמיקזה (מוצלח, מסתבר) שלי לכביש. זוג ארגנטינאים חביבים בגילאי ה-30 מסיעים אותנו עד לקרחון.

הקרחון השחור הוא קרחון בצבע אפור-עכבר-מכוער שנצבע כך עקב המשקעים שנוטפים עליו מקירות ההר. יש כאלו שמרחוק טועים בו לצלע הר בוצית במיוחד ויש כאלו שאף מקרוב טועים.

משם, המשכנו קילומטר ברגל ל-Grangota del Diable, לוע השטן. כפי שכבר התלוננו בעבר, מסיבה שאיננה ברורה הביטוי " Grangota del Diable" נפוץ במיוחד בדרום אמריקה, וכמדומני זה האתר הרביעי בשם הזה בו נתקלנו. כמו ברוב המקרים בעבר, מדובר במפל מוקף הרים. מיכל הייתה מותשת ונשארה לשבת בקפיטריה ליד המפל, ואני התקדמתי בשביל כ-15 דקות עד סופו, ויש להודות שלא ראיתי יותר ממיכל. משם, חזרנו חזרה ל-Pampa linda בטרמפ חוזר עם זוג הארגנטינאים שעצרו באחת מהמסעדות ופרקנו את המטען האנושי הסורח, קרי אותנו.

האוטובוס חזרה אמור היה לצאת רק בעוד שעה וחצי ואנו שוב פנינו לקבצנות טרמפים. גם כאן, לא המתנו יותר ממספר דקות. זינוקי קמיקזה לא היו מרשימים אף אחד בטור המכוניות שעמד ללא תנועה ביציאה. במקומם הבפעלנו את שיטת "טרמפ לחץ" הישראלית שעבדה מעולה על זוג חברים ארגינטינאים בנסיון הראשון. ההתקלות הראשונה שלנו איתם הייתה אמש, כאשר הם הגיעו מתנשפים לרפוחיו, לבושים בחולצות ריבר פלייט וגרבי כדורגל עד הברכיים ונשכבו נשנקים מחוץ לרפוחיו. כאמצעי החייאה הם עישנו חבילת סיגריות.

צמד החברים מבואנוס איירס הסיע אותנו כמעט עד ההוסטל בברילוצ'ה, תוך שהוא מפגין כישורי נהיגת ריפיו אף גרועים משלי מחד וטעם מוסיקלי משובח מאידך.

אספנו את החפצים מ-Tango Inn Downtown ונסענו ל-Tango inn Soho. התקבלנו בצהלה ע"י צוות ההוסטל שזכרו את שמותינו, קנינו אמפנדס והומיטות באמפנדריה ממול להוסטל, והלכנו לישון מול משחק כדורגל ארגנטינאי בטלוויזיה. זה לא מפתיע – בכל יום נתון יש בארגנטינה משחק כדורגל בטלוויזיה.

כאן היום התחיל

תמונות היום (על מסך מלא):

Vodpod videos no longer available.

היום יום מעונן. בשילוב עם העייפות מהמסלול בטרונדור אנו מעוניינים בטיול קל. מפעלי השוקולד באזור עושים רושם לא אטרקטיבי, ואנו מחליטים לנסוע לבקר ב-Villa La Angostura ועולים על אוטובוס בשעות הצהריים המוקדמות.

לפני הנסיעה, טיפול ב-zapateria. הנעליים של מיכל דולפות, שלי קרועות וה-zapato, הסנדלר, מתחייב שיוכל לתקן אותן תוך שעה. הוא אכן תיקן אותן תוך שעה, אם מחשיבים הידוק בסיכות שדכן כטכניקה לגיטימית לתיקון נעליים. פשוט עבודה בוליבאנית.

שוב האוטובוס נתקע. ושוב מדובר באוטובוס של Via Bariloche. אנחנו ממתינים כשעה וחצי עד שמגיע אוטובוס חילוץ. לפחות טרחנו להטעין את הטלפונים המשמשים כנגנים לעת מצוא.

צילום אילוסטרציה


באיחור רב, אנחנו מגיעים ל- Villa La Angostura. הסיבה העיקרית לביקור במקום, יער ה-Arrayanes, נסגר לסיורים בדיוק 30 דקות לפני שהגענו. ה-Arrayanes, עצים חומים-בהירים נדירים בעלי גזע מנוקד ונטול קליפה, גדלים אך רק באזור זה – כך לפחות לפי ה-Footprint. מיותר לציין שלאחר מכן נתקלנו בכמויות בלתי נדלות מהן בצ'ילה.

גשם יורד ואנחנו לוקחים אוטובוס ל-Bahia Mansa, נמל המוביל ללשון היבשה שם נמצא הפארק. בכניסה ללשון היבשה יש עץ Arrayane ייצוגי. הגשם פסק והשמים מתבהרים תוך כדי הטיול הקצר שאנו עושים באזור. המסלול מוביל לגבעה וממנה תצפית פנורמית על המפרץ. עומדים וצופים על המפרץ מצד אחד. מסתובבים 180 מעלות ומהצד השני ניתן לראות את אגם Nahual Huapi עד ברילוצ'ה השוכנת בגדה ממול.

בדרך חזרה אנחנו לוקחים טרמפ עם ארגניטינאי מבוגר ונחמד שסוטה מדרכו במיוחד עבורנו ועוצר לנו ליד לנהר הקצר בעולם, Correntoso River. בין אגם Nahuel Huapi לאגם Correntoso זורם נהר באורך כמה מטרים, שיותר מכל מעלה את השאלה מדוע הוא מוגדר נהר. גם מכאן אנחנו מתניידים בטרמפ.

מאחורי הגשר: מקור הנהר. בגשר: שפך הנהר.חזרה לברילוצ'ה. זהו היום האחרון שלנו כאן. את הערב אנחנו מקנחים במסעדה מקומית שהומלצה ע"י החזאי אותו פגשנו ב-Tronador. אנו מגיעים מספר דקות לפני הפתיחה ובתמימות מבקשים להכנס. מסתבר שזו הייתה אחת מההחלטות הנבונות, כיוון שמהר מאוד המסעדה התמלאה עד אפס מקום. למעשה, שכיצאנו מהמסעדה, נתקלנו בתור ארוך של עשרות אנשים מחוצה לה. באף מסעדה אחרת באזור לא נתקלנו בתור כזה. המסעדה כשלעצמה, לא הייתה מוצלחת במיוחד, אלא אם מגדירים שניצל דה-ז'ור ששוחה בגבינה צהובה מהזן הנחות ביותר כמעדן גורמה. לעומת זאת, המנות היו גדולות מאוד (השניצל, לדעתי, היה עשוי משתי עופות שהולחמו) וזולות מאוד מאוד. כמעט סיכמנו את הערב האחרון עם גלידה כמתבקש ביום האחרון בברילוצ'ה, אבל בשל העייפות חזרנו ישירות להוסטל.

תם עידן ברילוצ'ה. כואב הלב.

תמונות היום (על מסך מלא):

Vodpod videos no longer available.

גם מכאן אנחנו מתניידים בטרמפ.
מודעות פרסומת

15.2 –Bariloche: Cerro Tronador

הטיול האחרון שתיכננו לעשות באזור ברילוצ'ה הוא הטיול הנחשב לטיול היפה באזור ברילוצ'ה בכלל ופארק Nahuel Huapi בפרט – טרק הטרונדור. לאור התצפיות המרשימות שחווינו בעבר בפארק ב-Cerro Lopez, זה נשמע מרשים במיוחד.

הוד מעלתו, הטרונדור

Cerro Tronador הוא ההר הגבוה בפארק Nahual Huapi. הר געש לא פעיל המכוסה בשלג כל ימות השנה. המסלול הדו-יומי מתחיל בנסיעה בבוקר לאזור Pampa linda, משם טיפוס במשך יום שלם עד ל-Refugio Otto Meiling הנמצא בגובה 2000 מטר, ולמחרת חזרה.

וכך, אם כן, השכמנו קום, הספקנו לאכול ארוחת בוקר טובה ב-Tango Inn Downtown (כולל פנקייקס!) ועלינו על המיניואן ל-Pampa Linda. לאחר שעתיים של נסיעה בדרך ריפיו (ברובה), הגענו ל-Pampa Linda, אזור יפה ומישורי, המכיל חוות סוסים, שרותי תיירות שונים ומספר הוסטלים ובתי הארחה. נרשמנו אצל ה-rangers המקומיים והתחלנו בטיפוס.

התקדמנו בקצב טוב והיינו גאים בעצמנו. יחד איתנו טיפסו אמריקאי ובנו ועקפנו אותם והם אותנו לסירוגין. חציו הראשון של הטיפוס הוא ביער עבות, בהליכה בדרך 4X4 מתפתלת.


בערך באמצע היער, אנו נתקלים שוב בזבובים העוקצים מהקרטרה, המלווים אותנו כמעט עד אמצע חציה השני של הדרך.

החצי השני הוא טיפוס על הר טרשים קרח, בזלתי וסלעי. מעלינו מרחפים קונדורים. שונה מאוד מהטיולים שעשינו עד היום בפטגוניה.

מותשים, אנו מדמיינים את הרפוחיו מאחורי כל גבעה. אחרי הגבעה השלישית בערך אנו רואים את הרפוחיו.

מרחוק, הוא נראה קטן במיוחד. כשמתקרבים, הוא גם מכוער. רק כאשר נכנסים פנימה מבינים מדוע הוא נחשב לרפוחיו הדגל של "קלאב אנדינו ברילוצ'ה". מצוחצח, עם לובי מרשים, מטבח איכותי (כולל תנור חשמלי!), מתוקתק, נקי, ללא ספק הרפוחיו המרשים ביותר שהיינו בו.

אנו יושבים בפנים, שותים תה (מיכל) ושוקו חם (אני) ומדברים עם זוג אמריקאים. האחד, חזאי שהסביר לי סוף סוף את עקרונות הפיסיקה של הרמה והשקע הברומטריים, והשני, במאי סרטים וילדו המאומץ שעקפנו בדרך.

בשקיעה, אנחנו יוצאים החוצה.

האדמה מכוסה ברובה שלג והיא וההרים מסביב נצבעים אדום. הטרונדור, שנראה קרוב ולא גבוה בהרבה מאיתנו, מקבל צבעים עזים.

בפינה השמאלית התחתונה: ארוחת ערב

 

הולכים לישון עם עוד 40 איש בקומה העליונה של הרפוחיו עם זכרונות משקיעה מדהימה.

תמונות היום (לצפיה במסך מלא – ובצבעים מדויקים, בניגוד לתמונות בפיקסה):

Vodpod videos no longer available.