8-10.1.2010 :Ushuaia
הדרך מבואנוס איירס ל-Ushuaia מורכבת משלושה חלקים. החלק הראשון, בשעה 4:00 לפנות בוקר, כלל נסיעה פראית במונית לשדה התעופה תוך חציית כל אור אדום אפשרי, אבל למי איכפת כשישנים. החלק השני כולל טיסה קצרה בת כשעה וחצי ונחיתה ביום בהיר בשדה התעופה הפיצפון של אושוואיה, שמהר מאוד מתחלף ליום קודר וגשום. החלק השלישי כלל נסיונות שכנוע נואשים של פקידת המכס לוותר ולא להחרים את הפירות שלנו – ללא הצלחה. ברוכים הבאים לעיר ה(כמעט) דרומית ביותר בעולם.
ההוסטל בו התמקמנו (Ajipel, שלושה כוכבי מירום) הופיע ראשון ברשימת ההוסטלים של לשכת התיירות המקומית ולכן, בצורה טבעית, התקשרנו אליו אחרון. ההוסטל היה מרוחק 15 דקות הליכה מנמל אושוואיה אליו פנינו עתה. עוצמת הגשם זגזגה בין טפטוף למטחים כבדים ואנו דילגנו בין דוכני הסירות השונים. כל סירות התיירים מציעות סיורים דומים שכוללים צפיה באריות וכלבי ים (יחי ההבדל הקטן מאוד), הפרעה ללהקות קורמורנים וביקור באי באמצע תעלת Beagle .
הגשם לא פסק. התלבטנו האם לצאת לסיור או לחכות ליום בהיר יותר. היה קר. בסופו של דבר, בחרנו בסירה ש: א. נראתה חדשה ו-ב. הוגש בה שוקו חם על הסיפון.
לא היה לנו ציוד ראוי, אפילו לא מעילי גשם. עד שעת ההפלגה בדקנו את היצע התרמילאות המקומי ואכלנו דגים במסעדה חביבה. באורח קסום, ומשהגיעה שעת ההפלגה התבהרו השמיים. ומיד התקדרו שוב. המזל הקוסמי האיר לנו פנים, ובכל פעם שהייתה עצירה, אם לצורך צפייה בכלבי ים, הפלגה לקרבת המגדלור או ביקור באי השאמאנים, השמש בצבצה למספר דקות.
לא רחוק מאושאוויה נמצא אי השאמאנים, בו התגלו סימני אש ומדורה וממנו סוכניות התיירות הצליחו לעשות טררם גדול. ירדנו לאי לטיול קצר ונחמד בן 45 דקות שבעיקר סיפק נוף פנורמי על תעלת בייגל. תמונות היום הנבחרות (מסך מלא) ובכללן התמונות מהאי לפניכן:
Vodpod videos no longer available.
וסרטון מטושטש לסיום:
ב-11 בלילה השמש אפילו לא חושבת לישון. היא ערנית במיוחד בקווי הרוחב האלו ומקיצה בארבע לפנות בוקר. את רוב הציוד שלא קנינו לפני השיט קנינו אחרי השיט תוך שאני מנצלים את היום הארוך. חוסרים השלמנו למחרת בבוקר, לפני שנסענו לפארק הלאומי Tierra Del Fuego, ארץ האש.
הפארק מכיל מספר מסלולים שחלקם הגדול יוצא מאזור הקמפינג שבלב הפארק, לצד Lago Roca, האגם האדום. המסלולים ממוספרים, ואחרי שהשארנו חלק מהציוד באתר פנינו למסלול מספר 2, שאחרי 10 ק"מ של הליכה נעימה הוביל אותנו לגבול ארגנטינה-צ'ילה.
חזרנו מאושרים ושמחים. אחרי שעה וחצי של הליכה בדרך חזרה גילינו ששכחנו את כיסוי הגשם של התיק של מיכל בנקודת הגבול. זה אולי לא נשמע כמו אביזר חיוני, אבל כיסוי גשם לתיק שכולל את שק השינה ואת כל הציוד הנוסף בטרקים של מספר ימים הוא אביזר השרדותי. התפצלנו. מיכל המשיכה לכיוון הקמפינ ואני חזרתי בריצה. אחת מהריצות היותר מהנות שהיו לי, בתוך יער קריר, בין סלעים, לאורך אגם, בנקודה בה חוצות ספינות לאנטרטיקה.
אחרי 45 דקות של ריצה, עשר דקות לפני נקודת הגבול, ראיתי זוג מטיילים מחזיק עצם כתום. זוג שוויצרים, שהגיעו באוניית מטען (!) וחוצים את דרום אמריקה באופניים (!!) אספו עבורנו את כיסוי הגשם. הודיתי להם בשם האחווה הכלל-גרמנית ופניתי חזרה לכיוון הקמפינג, שם המתינה מיכל עם תה חם בתוך המסעדה באתר.
חשבנו לצאת למסלול נוסף, קצר יחסית. למרות שעת אחה"צ המאוחרת השמש זרחה. התחלנו לצעוד וכבעבור מחצית השעה התחיל לרדת גשם. עצרנו במרכז המבקרים, שבאופן מפתיע היה נחמד, מעניין וחשוב מכל – מחומם, וחזרנו להקים את האוהל.
יחסית לפעם הראשונה, זה הלך לא רע. אמנם רק בטרק הפיצרוי, בעוד חודש, נבין שכל אותה עת פספסנו אלמנט יסודי בהרכבת האוהל, אבל נכון לנקודה זו בזמן, אנחנו מרוצים.
מסקנות מלילה ראשון של קמפינג:
- לא להוציא את האף מחוץ לשק"ש. לישון עם כובע. קר שם בחוץ. ממש קר.
- כשמחברים את מיכל הגז לגזיה, משתחרר מעט גז. אחרי 15 נסיונות חיבור במהלכן ניתקנו את המיכל מהגזיה ברגע שנשמעה שריקה קלה פנינו לשכננו למאהל. פורטונה השתעשעה והיו אלו זוג השוויצרים שהצילו את כיסוי הגשם מגורל מר ואכזר. הם הסתכלו עלינו במבט תמהה, ולאחר שנשמע השריקה, הם המשיכו במגמת ההברגה והחיבור של הגזיה למיכל – והשריקה נעלמה! טוב, ככה זה עם פיסיקאים תאורטיים.
- מי שממליץ לישון על מזרן קשה – שישן יומיים בחוץ לפני שהוא מדבר.
התעוררנו ליום יפה. יעדנו – המשך הטיול שנקטע אתמול. הטיול היומי היה מורכב מאוסף מסלולים קצרים שהסתיימו בסביבות הצהריים. לרוע המזל עשינו טעות יסודית – פרקנו את המאהל ולקחנו את כל הציוד איתנו במקום להשאיר אותו במקום. ההליכה הייתה תענוג מאוד מפוקפק, אבל מאוד יפה.
התחבורה הציבורית בפארק מתנהלת ע"י מיניבוסים שיוצאים מאושוואיה ובדרך פורקים ומעלים נוסעים עד שמגיעים לסוף הדרך הציבורית בקמפינג של Lago Roca ומשם בחזרה לאושוואיה. מספר חברות פרטיות מפעילות את המיניבוסים וההתניידות נעשית רק עם החברה בה נקנה הכרטיס לפארק. המתנו בכליון עיניים, זינקנו על כל מיניבוס שעבר, אבל רק אחרי כשעה הגיעה המיניבוס המתאים. או שיתכן וזה היה המיניבוס המתאים, כי כשהנהג הגיע הוא פתח בנאום ארוך בספרדית וממנו לא ניתן היה להבין דבר. שלוש ישראליות שהמתינו איתנו הצליחו לתקשר איתו, וכך הצלחנו לתפוס איתו טרמפ עד ליעדנו הבא.
או שלא. במקום להגיע ליעדנו, לנקודת המוצא למסלול הבא, הנהג הביא אותנו בחזרה לנקודת ההתחלה, לקמפינג בלאגו רוקה. רק אחרי כשעה של המתנה וכרסום עוגיות הוא יצא והביא אותנו ל- Lapataia Bay, היעד המקורי. הסתובבנו כשעה לאורך החוף ותפסנו, מותשים ועייפים אחרי הטרק הרב היומי הראשון את האוטובוס הבא חזרה לאושוויה.
לפני שנצא מהפארק, להלן מבחר תמונות (מסך מלא) מהטיול בן היומיים:
Vodpod videos no longer available.
יומן דרום אמריקה 