90 יום, 7000 קילומטר, 10000 תמונות

פוסטים שתויגו 'Villarica'

25.2 – Pucon: Villarica Volcano

שוב השכמה מוקדמת ושוב אנו יוצאים עם זוג הקוריאונים למשרדי Politur. כשאנו מגיעים למתקן הסקי בתחתית ההר הרוחות הרבה פחות עזות מאתמול, אבל עזות מספיק בשביל להשבית את הרכבל. המשמעות: תוספת של 400 מטר לטיפוס שמביאות את צבירת הגובה הרגלית לסך כולל של 1400 מטר (מתוכם 1100 מטר בשלג!).

עיצוב אומנותי: צנזור הבלוג

מתחילים לטפס. הפסגה נראית קרובה ואנחנו אופטימים. מתחלקים ל-4 קבוצות לפי סדר המהירות ואנחנו בוחרים בקבוצה השנייה (לפי סדר יורד), בעיקר כי המדריך מוצא חן בעינינו. השיפוע תלול ואנחנו מתמודדים יפה יחסית לשאר הקבוצה הכוללת שוויצרי ענק, זוג גרמנים מבוגרים ובנם וזוג תיירים ישראלים חביבים (לדעתנו) – אנחנו.

אחרי כשעה וחצי הליכה, אנו מגיעים לאזור המושלג והמדריך מדגים שימוש בגרזן הקרח והוראות חירום למקרי החלקה.

מתחילים לטפס על הקרחון המשופע. המדריך מוביל בנתיב מתפתל ומזדגזג. השמש מתחילה לעלות וכל העמק נצבע בצבעי הזריחה. הרכסים נפרסים לפנינו וגם אגם Villarica מופיע. למרות האובך ששרר באותו יום, נוף יפיפה.

עוצרים לעצירת שוקולד ראשונה ונתקלים בקבוצה ישראלים. מביך. התנהגות מגעילה. אנחנו משתדלים להתרחק ולהתנכר. אימצנו זהות אוסטרית.

ממשיכים לטפס. השמש מאירה את ההר. נקודות אנושיות קטנות מכסות את השלג הנראות כנמלים המטפסות בזיגזג.

עצירת שוקולד שנייה בשלג. המדריך כורה בורות ישיבה בעזרת גרזן השלג. אנחנו מתחילים להיות מותשים. עוד שעה וחצי, המדריך מבטיח, אנחנו בפסגה.

אנחנו הולכים ומתקרבים וכל פעם הפסגה נראית בהשג יד, וכל פעם אנחנו עדיין לא שם. עד הפעם האחרונה כמובן – ואנחנו בפסגה. לוע ענק מעלה אדים. ריח גופרית עז. בשל עוצמת פליטת הגזים יש רעש של מייבש שיער עצום. אנחנו יוצאים להקפה של כשעה בפסגה, מתוך תקווה לראות את הלבה עולה.


נקודת תצפית ראשונה: אין תוצאות. מיכל מנסה לשכנע את המדריך לדגול בפסיכולוגיה חיובית. נקודת תצפית שנייה: אין תוצאות. הגזים נפלטים, הנוף הפנורמי מרהיב, אבל לבה- יוק.

אחרי שהותשנו בטיפוס, מגיע השלב הכיפי – הירידה. הירידה מתבצע בהחלקת עכוז. הסבר קצר על השימוש בגרזן כבולם, והופ, לתעלה צרה בשיפוע מטורף. אנחנו קצת איטיים בהתחלה, והמדריכים גוערים בנו. לאט לאט אנחנו תופסים בטחון ולקראת הסוף כבר מאוכזבים שאנחנו לא מצליחים לתפוס מהירות ראויה. אחרי שקיטרנו מספיק, המדריכים נתנו לנו להחזיק בקצה אחד של גרזנם, והם מצידם ספק רצו ספק החליקו במדרון והאיצו אותנו. כיף טהור.


למטה, אנחנו פוגשים את קבוצת הישראלים ורואים את התוצאות של ציוד לקוי. רגליים קפואות, גרביים מכוסות קרח. הבחירה שלנו בסוכנות אמינה ויקרה הצדיקה את עצמה. אחרי צניחה של 1000 מטר גובה על הישבן, את שארית הירידה אנו עושים בדידוי מהיר באדמת אבקה חומה. את הזמן אנו מנצלים לשיחה עם המדריך על פוקון, צ'ילה והדרכת סקי.
בחזרה במשרדי Politur, בשעה 15:00-16:00, מקבלים תעודת בוגר Villarica. מפורקים, אנחנו מיד הולכים להשלים שעות שינה.

על פסגת הויאריקה. ברקע הר הגעש Lenin

תמונות היום (לצפיה במסך מלא):

Vodpod videos no longer available.

ועוד סרטון למתעניינים בליבת הר הגעש:



24.2 – Pucon

האטרקציה בפוקון, עיירה בת 20,000 תושבים ומעל 100,000 תיירים בשנה, היא הר הגעש Villarica. הר געש פעיל בגובה 2800 מטר, הנוטה להתפרץ כל 8 שנים. למרות זאת, ההתפרצות האחרונה הייתה לפני 20 שנה, קרי – למי שמתכנן טיול בקרוב, צפה פגיעה (למרות שכנראה מדובר בתהליך מרקובי).

הטיפוס תלול, קשה ובעיקר – מתבצע בשלג. אנחנו חששנו והקפדנו לבחור בסוכנות טיולים מקצועית ואמינה. אזהרה: חלק מסוכנויות הטיולים יוצאות מוקדם במיוחד בבוקר (הכוונה ב-02:00 ולא ב-04:00). הנימוק שמשווק לתיירים היא כי כך רואים את הזריחה במיקום גבוה ומרשים יותר על צלע ההר. הסיבה האמיתית היא שכך לא משלמים דמי כניסה לפארק. כתוצאה ישירה המטיילים לא מבוטחים. לא מומלץ.

קמים לפנות בבוקר. ההסעה אוספת אותנו מההוסטל, יחד עם זוג קוריאני-צ'יליאני. ב-5:15 מתייצבים בסוכנות הטיולים ומקבלים חגור מלא – מכנסים עמידים למים, מגפים, גרזן קרח, קסדות, תרמיל גב ועוד. מודדים את הציוד ונוסעים ל-Villarica.

הר הגעש מרוחק רק 8 ק"מ מפוקון, אך הנסיעה בדרך הריפיו הפתלתלה אורכת שעה. עדיין לילה ופסגתו של הר הגעש זוהרת באדום. עשן מתמר מהפסגה. מרהיב.

יורדים מההסעה ורוחות אדירות מקבלות את פנינו. צוות המדריכים מתלבט. הם מציעים שלוש אופציות. הראשונה, לדחות את הטיול למחר, ללא תוספת תשלום. השנייה, לנסות לטפס היום אך אין התחייבות כי ניתן יהיה להגיע לפסגה. אם בוחרים באפשרות השנייה לא ניתן לקבל החזר כספי. השלישית, לקבל החזר כספי בקיזוז ההסעה. אנחנו בוחרים באפשרות הראשונה וחוזרים לפוקון. מתים מעייפות אנו משלימים שעות שינה מיידית.

אתרי היום: פוקון, הר הגעש ויאריקה ואגם קבורגה

אחרי השלמת שעות שינה אנו פונים לחפש את אתי. אתי, רבע מהקבוצה עמה טיילנו בשבעת האגמים, נמצאת בפוקון. לילה קודם היא הגיעה להוסטל שלנו בדיוק כשיצאנו. הפעם, תורנו לסור לחפש אותה. את כתובת ההוסטל אנו מקבלים מלשכת התיירות ומנצלים את הזמן לביקור קצר בעיירה. אוכלים גלידה איכותית בקצה מדרחוב המשתווה, בפעם הראשונה בצי'לה, לגלידות ברילוצ'ה. הכתובת שקיבלנו מתבררת כשגויה, וההוסטל נמצא בקצה השני של העיר. אנו מוותרים ומטיילים לאורך חופי אגם Villarica.

העיר חביבה מאוד. בנייה נמוכה מעץ, עיר שלווה. פוקון מזכירה עיירת קיט גרמנית-שוויצרית סטנדרטית שצמוד לה הר געש פעיל.

אחה"צ אנחנו נוסעים ל-Lago Caburga, אגם שגם עליו משתפך ה-Footprint בשל העובדה שיש לו חוף שחור (כמו מרבית האגמים באזור) אך גם חוף לבן. האגם מלא עד אפס מקום בילדים בחופשת הקיץ שמתרחצים באגם.

אחרי טבילה קצרה של הידים באגם נזכרנו שמי שלגים, גם אם יש שמש בחוץ, הם עדיין מי שלגים וישראלים, גם אם הם בדרום אמריקה, לא עמידים בטמפרטורות כאלה. צעדנו לאורך החוף, מהחוף השחור לאורך החוף הלבן. צעידה נעימה בנוף יפה, למרות שהחופים עצמם לא מצדיקים סופרלטיבים.

חול לבן! וואו!

ובערב, מיכל אוכלת בשר! כ-10 דקות הליכה מההוסטל נמצא בית חב"ד. התקשרנו ותהינו האם ניתן לקנות בשר כשר במקום, כמו בבית חב"ד בברילוצ'ה. הרב בירר עם אשתו והזמין אותנו לבוא. לאחר שיחה קצרה על הא ודא, שבא זיהינו מכרים משותפים על פי כלל דתיים שלובים, הוא נתן לנו מספר קופסאות של בשר כשר מוכן שלא זקוק לקירור. עיני מיכל נצצו. 

 

יותר מאוחר התברר לנו כי לא ניתן להשיג במקום בשר כשר והבשר שקיבלנו הוא בשר שקיבל עבור בני ביתו. מרשים. 

הבטחתי להשתדל להגיע בשבת בבוקר להשלמת מניין.

בין מנחה לערבית בהוסטל

תמונות היום (במסך מלא):


Vodpod videos no longer available.